"כשאתה ילד, אתה חושב שהמבוגרים נולדו בוגרים.

כשאתה מתבגר, את לומד שהם היו ילדים והם התבגרו.

כשאתה בוגר, אתה מבין שהם עדיין ילדים...."

אחרי יום עבודה עם אבא, ואייס קפה בעזריאלי. התובנה מתבקשת.

אני.

הסתכלתי על כמה מהתשובות של אלו שענו לשאלון החדש, מה יעשו אם יסגרו להם תבלוג וזה...

חשבתי לי, וואי התחלתי ת'בלוג מזמן, וזה מגניב. זה יבאס אותי קצת כי אני אוהבת להסתכל אחורה.

אבל ככל שאני מסתכלת יותר אחורה, אני מרגישה איזה ילדה צעירה הייתי, אבל אז הייתי בוכה שאני יודעת הכל, שאני יודעת מי אני מה אני ולמה.

אז אם אני אסתכל על מה שאני כותבת עכשיו עוד שלוש, ארבע, חמש שנים זה יהיה מגניב אבל אני אחשוב אותו הדבר?

וואי וואי. מתבגרים עם הזמן ידעתם את זה?

הייתי אבל ילדה חמודה :) בעיקר התמונות השמנמנות שלי מגיל 3 מוכיחות לי את זה.

התקשרתי אליו, הוא נשמע קצת מרוחק. לא נפגשנו כבר שבוע וכשהייתה הזדמנות כאב לו הראש. אנחנו כולה יוצאים חודש וחצי, אם בכלל אפשר להחשיב את השבוע הזה. אני יודעת? אין לי כוח למשחק הזה, זה מעייף אותי. אתמול הוא התקשר להתנצל שהוא לא יכל, היום אמרנו שאולי ואולי לא, כי אני רוצה לצאת עם החברים שלי ולו אין כוח למסיבה, עכשיו הוא בכלל לא עונה לי. אהההההה. גם ככה עוד שלושה חודשים אני בניו זילנד, אין ממה להתרגש. או שאולי בגלל זה הוא ככה?

העיקר שדנה חזרה :) אההההה איך התגעגעתי, כפרה עליה, אין אנשים כמוה בעולם. פגשתי הרבה אנשים, בעיקר בגלל הצבא, ויש כמה מיוחדים במיוחד! היא אחת מהן, כההה.

אני מרגישה שאני קצת לא מוצאת את עצמי באזרחות, אבל נראה לי שזה חלק מהעניין, החלק של לחפש ולחפש, אולי אני עוד אמצא. אני מקווה, כי זה קצת מחרפן אותי.

איפה אני רוצה ללמוד? מה אני רוצה ללמוד?

אני מאוד ראליסטית, מתמטיקה, פיזיקה וכאלה...

ומאוד בא לי ללמוד באווירה סבבה, הטכניון זה כאילו ה-דבר בקטע הזה, אבל באר שבע נשמע כל כך כיף. תהיות תהיות. מה יהיה, אולי ירושלים בכלל?

אולי אני אקח בכלל עוד שנה אחרי הטיול שלי.

טוב קודמ נטוס. אח"כ נחשוב, או תוך כדי.

שבוע טוב

חג שמייח

ושבת פנאן

לכו לים