http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=46357טוב הגעתי למסקנה שכולם כותבים עכשיו בלוגים... אז למה שאני לא אנסה? אבל לעומתם אנלא אתחיל לפרסם... שלא כולם ידעו שלי יש בלוג חחח הם מאוד יופתעו אז ככה... אורחים יתקבלו בברכהheCopyright 2026 dx5. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=46357http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=46357&blogcode=12740101<div align="right" dir="rtl">6 שנים. כאילו, כשחיים והזמן עובר, זה כאילו הזמן מרפא. עד שמגיעים שוב, שוב נסגר מעגל של שנה. ואז בעצם זה בדיוק ההפך. ככל שעובר הזמן, זה עצוב יותר. אולי בגלל שהיינו באותו גיל. ואתה נשארת בן 17, ואני המשכתי. אז לפני 6 שנים לא ידעתי עוד מה מחכה לי. לא ידעתי מה יכול לחכות לך. עכשיו אני יודעת מה אני עשיתי ב6 שנים האחרונות, ואני אפילו לא יכולה להתחיל לדמיין מה אם. כואב מידי. קשה. אח שלך הקטן. יותר גדול ממך. עבר את השבוע הראשון של י"ב. זה שבסופו אתה כבר לא חזרת. ועוד מוזר, כואב, קשה. אני מתחילה ללמוד השנה, ופתאום אני כמו כולם, מה שכולם עושים, וכולם באים איתי ללמוד באותו מקום, פתאום כל השכבה שוב יחד. לא כולם, אבל הרבה. ואז שוב, אחרי שהמסלול שלי היה שונה מכולם וחזר לנורמה. כשאני בנומלי בחיי היום יום, נראה כאילו אתה עומד לחזור. אבל אתה לא. עומר, 6 שנים עברו. מקווה שלפחות מצאת שם מנוחה כלשהי. מקווה שיש שם משהו. ומנסה להאמין.</div>Sun, 11 Sep 2011 14:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (dx5)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=46357&blogcode=12740101http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=46357&blog=12740101http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=46357&blogcode=12592683<div align="right" dir="rtl">ומה יגידו היהודים שהיו בשואה?</div>Fri, 01 Jul 2011 00:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (dx5)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=46357&blogcode=12592683http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=46357&blog=12592683http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=46357&blogcode=12586761<div align="right" dir="rtl">הזוי שחזרתי, הזוי מה שהולך פה, הכל הזייה אחת ארוכה, ולא, אני לא עושה עכשיו סמים. אז מה אם החזרה הייתה מהודו. בהתחלה שמחים כולם, כיף להיפגש, נראה כאילו כלום זמן עבר. אבל עבר מלא, יותר ממה שאפשר לתאר. טירוף. היה מדהים, חוויה מטורפת, לא תמיד טוב, וגם לא רע. ימים ארוכים של טיולים, של מסעות של חוויות מלאות ברגשות מכל הכיוונים, הכל היה שם, חיים שלמים. אז לא פלא שאני מרגישה לפעמים שיש לי חיים מקבילים. החיים פה בארץ והחיים של הטיולים. כאילו יש אותי פעמיים, כשאני פה אני פה, וכשאני שם כלום לא קיים. הפעם אולי יהיו חיים משולשים... עוברת דירה לרגל התחלת לימודים. אולי גם שם יתפתח להם סוג חיים חדש? מי יודע? מי יכול לנחש? וואי וואי וואי. הודו הודו, נפאל נפאל... החלום. והמציאות. מה היה לפני מה, ומי היה לפני מי. סוף.</div>Tue, 28 Jun 2011 01:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (dx5)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=46357&blogcode=12586761http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=46357&blog=12586761http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=46357&blogcode=12034143<div align="right" dir="rtl">5 שנים מתוך 22 שנות חיי זה בהחלט הרבה. לחשוב שהוא נשאר בן 17. מאז כבר הייתי בצבא, סיימתי כולל את הקבע. טסתי לניו זילנד ואוסטרליה, ועכשיו אני לפני ההרפתקאה הבאה. אחרי האזכרה שלך הגענו אלייך הביתה, מישהו שאל את אמא שלך איפה הנוער? צחקתי אמרתי, הנה אנחנו פה יושבים. ישבנו כל החברים שלך, ואמא שלך אמרה לי "אתם כבר לא הנוער, גדלתם" פנתה אל ההוא ששאל וענתה לו שהנוער למעלה.</div>Sat, 11 Sep 2010 16:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (dx5)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=46357&blogcode=12034143http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=46357&blog=12034143http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=46357&blogcode=11965243<div align="right" dir="rtl">חזרתי לפני מספר חודשים ממסע, מסע לצד השני של הכדור, אוסטרליה וניו זילנד. רוחי לא שבעה מהמסעות, ובאוקטובר אגיע לנפאל ולאחר מכן להודו. המטרה, שלא תהיה מטרה. ההחלטה, היא שלא תהיה החלטה. לא יהיה מראש תכנון, ולא יהיה כרטיס חזרה בטוח... הפעם זה יהיה לבד, החלטות שלי שיתקבלו במקום. הפעם זה יהיה שונה. אי אפשר להגיד שיהיה יותר טוב, כי היה מדהים. זאת תהיה חוויה שונה, ואני מצפה לכך. השבוע סוף סוף אני אזמין כרטיסים. כבר התחלתי עם החיסונים. כבר התחלתי עם ההכנה הנפשית... "מישהו אמר פעם שאם אתה יכול לתאר את כל חוויותיך בחיים במילים- אתה לא באמת חי. אם לא חווית דברים מהסוג שאין מילים לתאר אותם, או שמילים רק מקטינות אותם ולא מצליחות להעביר את הדבר האמיתי- אתה לא באמת, אתה לא באמת ח-י."</div>Sun, 08 Aug 2010 19:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (dx5)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=46357&blogcode=11965243http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=46357&blog=11965243http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=46357&blogcode=11863314<div align="right" dir="rtl">היא קמה בבוקר, עדיין לא יודעת לקראת מה. היא קמה ושוב חשבה לה על מה נשתנה. הבוקר הזה, החלון עדיין פתוח, כי בבוקר הזה כמו כל יום, כלום לא בטוח. הרוח החמימה נשבה פנימה אל תוך החדר, מה שגרם להתעורר בתחושה שהכל בסדר. יצאה מהחדר עם הראש זקוף קדימה, אחרי שהתלבשה גם אמרה שלום לאמא. הסתבובבה קצת באזור, לא ידעה על מה לחשוב, לא ידעה מה מצפה לה, וחיכתה שזה יבוא. לאחר תקופה, כזאת שחלק יתארו די ארוכה, אחרי שכל בוקר לא קמה באותה המיטה. היא שוב קמה בבוקר, אבל לא הרגישה בטוחה, לא הבינה איך כלום לא השתנה. אין ספק שהיה מדהים, ניו זילנד מדהימה. אוסטרליה מדהימה. חצי שנה של חופש, בקצה השני של העולם. אין מילים לתאר. חזרתי כבר לפני שלושה שבועות. אומרים שקשה לחזור, ונכנסים לדיכאון עד שמתחילים לתכנן את הטיול הבא. אז התחלתי, וזה יהיה שונה. כי החלק ששונה, זה החלק שמושך. להגיע אל משהו אחר, ואי אפשר לדמיין את מה שעוד לא חוויתי. אז נחכה שזה יגיע. ובנתיים, נחזור לישון בחדר. במיטה.</div>Sun, 20 Jun 2010 18:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (dx5)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=46357&blogcode=11863314http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=46357&blog=11863314http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=46357&blogcode=11813649<div align="right" dir="rtl">טוב, לא הייתי בארץ ב5 חודשים האחרונים. אז זה המייל האחרון ששלחתי להורים ולחברים מאוסטרליה. עכשיו אני כבר בבית. תהנו: "אז בקרוב אני בבית, כן ממש בסופש הקרוב, הזוי כן.מה עשיתי בנתיים מאז המייל האחרון? נראה לי איזה פארק מים, ועוד פארק של וורנר ברדרס, ים, פאבים, ים, קצת בריכה, ג'קוזי, ים, יומולדת לרעות שכללה ג'קוזי, באולינג, סרט, ארוחת סטייקים ועוד פאב.אפילו לא שמתי לב שיום שבת עומד להגיע.והוא הגיע, אחרי נסיעה של די הרבה שעות אפילו הגענו לסידני הגשומה, שעזבנו אותה לפני איזה חודשיים ומשו היה פה שמש ואנשים עם כפכפים, עכשיו כולם צעיפים מטריות ומעילים.החזרנו את הרכב שלנו חזרה לסוכנות של הג'וסי והתמקמנו לימים הקרובים בבית של פיטר ודיאן (משפחה וזה...)מה התוכניות? לנוח, היה מסע ארוך :)בתקווה מידי פעם יפסק הגשם, וגם אם לא, גם אם ממש לא נעשה כלום בימים הקרובים, אבל ממש ממש ממש כלום, נראה לי שזה יהיה אדיר.אז יום רביעי בסביבות 23:41 אני נוחתת וזה...יום חמישי אני אגיע רק הביתה כי זה ייקח יותר מ19 דקות אם אני זוכרת נכון.וזה יהיה מגניב, כי אני אראה את כולכם בקרוב :)אני חוזרת הביתה.חיבוקים ונשיקות."</div>Fri, 28 May 2010 14:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (dx5)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=46357&blogcode=11813649http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=46357&blog=11813649http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=46357&blogcode=11555569<div align="right" dir="rtl">ואחכ גם אוסטרליה</div>Fri, 29 Jan 2010 13:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (dx5)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=46357&blogcode=11555569http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=46357&blog=11555569http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=46357&blogcode=11471768<div align="right" dir="rtl">נכנסתי בפוסטים שלי לקטגוריית מחשבה, הסתכלתי אחורה קצת, על התקופות השונות שעברתי. בקטגוריה הזאת יש איזשהו חור בין אוגוסט 2005 לינואר 2006. חישוב מהיר מצביע על 5 חודשים. מחשבה מהירה, זאת השהות העתידית שלי בטיול שמתחיל ביום שלישי לניו זילנד ואוסטרליה. הסתכלתי שוב על הפוסטים ועל ההבדלים בניהם. בת דודה שלי גם טסה בקרוב, רק שהיא לדרום אמריקה בעוד שאני לניו זילנד ואוסטרליה. היא אמרה לי שהיא מפחדת מזה שיתרגלו לזה שהיא לא פה, מפחיד אותה מה יקרה פה כשהיא שם, אם ישתנו הדברים שהיא תחזור. <SPAN class=UIStor</div>Mon, 21 Dec 2009 01:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (dx5)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=46357&blogcode=11471768http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=46357&blog=11471768http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=46357&blogcode=11464202<div align="right" dir="rtl">זהו, שבוע הבא אני בניו זילנד. יום שלישי הטיסה. יש כבר ביטוח יש הכל. חן קיבלה ויזה, ומחר המסיבת פרידה שלי ושל רעות. אנלא יודעת אבל מה לעשות. היא התקשרה ואמרה שהיא רוצה להתחיל איתנו את הטיול. זאתמרת, שנהיה 4 במקום 3. 4 זה מספר בעייתי, כי זה יכול ליצור קבוצות. אבל זה לא מה שמטריד אותי, בהתחלה היינו 2, ואני הוספתי עוד אחת, אומנם זאת שעכשיו רוצה להצטרף מכירה גם את רעות אבל היא יותר קשורה אליי. מה שגורם לי להיות החוליה המקשרת בין כולם, מה שיכול לגרום לי להרבה כאב ראש ולבזבוז זמן על לקשר בין אנשים. עד שגרמתי לחן ורעות להרגיש בנוח וזה... וואי וואי. אנלא יודעת מה לעשות. להגיד כן? להגיד לא? איך אני אגיד לא? אם זה היה הפוך אין מצב שהיא הייתה אומרת לי לא, או שאני טועה? אבל אם היא ביקשה זה רק בגלל שהיא קצת חוששת מההתחלה לדעתי, אין לה שום כוונה לטייל איתנו. ושלרגע לא יהיה פה בלבול אני מתה עליה, אבל לא מתאים לנו לטייל יותר מידי ביחד, וגם היא יודעת את זה. היא רק רוצה להרגיש ביטחון להתחלה כי היא באה לבד. הבעיה היא שאם היא תהיה איתנו, איך היא תמצא אנשים אחרים לטייל איתם? כאב ראש. אנלא יכולה להגי</div>Fri, 18 Dec 2009 01:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (dx5)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=46357&blogcode=11464202http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=46357&blog=11464202