לו ידעתי שזה כזה פשוט הייתי עושה את זה קודם...

טוב לא באמת.

אז זהו נגמר שרותי הצבאי הארוך והנחמד, שנתיים ו9  זה לא הולך ברגל, התגייסתי קצת אחרי גיל 18 ועכשיו אני משוחררת ובת 21.

כמה מפתיע עכשיו אני זקנה ומובטלת, אך מאושרת :)

לא הייתי מוותרת על שום רגע מהשירות, היה אדיר, הכרתי אנשים מדהימים.

את האחיות שלי מהקורס בהתחלה, שהצלחנו לשמור על קשר עד הסוף, ונמשיך לתמיד!

את האנשים שהכרתי בבסיס אח"כ, חיילי המפקדה המדהימים.

הזוי שזה נגמר, וכיף לקום לבוקר בלי מירס.

אני אתגעגע לחרא הזה

בלי חשש להיכנס לכלא, בלי חשק להכניס אחרים לכלא

בלי מסדרי בוקר, בלי תדריכי יציאה

בלי אוכל מלא מלא בשמן, בלי מדים!!!

זאת הייתה פרידה ממשפחה, בסיס סגור זאת באמת משפחה.

פרידה מהחיילים החמודים שלי שכל אחד מהם לימד אותי משהו חדש.

םרידה זה קשה ללא ספק.

אבל נגמר, זה כבר לא לגיל שלי, ילידי 91 כבר מתגייסים.

כמה הזוי שבדרכי אתמול לבקו"ם ראיתי מיליוני בנות שהגיע בדיוק להתגייס.

כאלו שעכשיו סיימו את החופש המקוצר ביותר ככה זה גיוס יולי, ועומדות עכשיו לחוות את הצבא.

הולכות להיות חלק מהמערך הענק הזה.

הצבא כגוף שומר עלינו.

אך כל אחד מכיר את:

לפני שהתגייסתי ישנתי טוב

כשהתגייסתי הפסקתי לישון כי הייתי בצבא

וכשהשתחררתי לא יכולתי להירדם כי אני יודע מי שומר עלינו...

צה"ל זה הקייטנה לגדולים, כמו תנועת נוער ענקית, אך עם כוח מטורף, באמצעות הוספת הפקודות והמשמעת נוצר הגוף הזה ששומר על המדינה הקטנה שלנו.

אז סיימתי.

ועכשיו אני צריכה לנוח.

לאגור כוחות לנובמבר.