אני רוצה להתחיל בלספר לך על כמה דברים שאני מאוד אוהבת.

אני מאוד אוהבת לנהוג אתה יודע את זה? אני יודע שמעולם לא זכית להיות בעל רישיון אמיתי, אבל יצא לך לנהוג, ואני יודעת שאהבת את זה.

אתה יודע שבלילה לפני שנגמר לי המלווה, בי"ב, לפני 3 ומשהו שנים, היה לי חלום(http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=46357&blogcode=3598224) שחשבתי בו שאתה הצלחת לעבור את הניתוח בשלום? לפני כמה ימים הסעתי את אבישג הביתה. אתה יודע שהיא כבר בת 21? אני יודעת שיש לך יומולדת בסוף החודש, ושגם אתה אמור לגדול. אני גם יודעת שזה כבר לא יקרה. אבל שתדע רק משהו אחד חשוב, שאני מספרת עליך לכל האנשים החדשים שאני מכירה, ושאני באמת אוהבת.

עוד דבר הוא שאני אוהבת לנגן, ואני אוהבת לנגן שירימ שניגנתי בשבילך, את יודע את זה נכון?

גם כשהייתי משחקת כדורסל שנים. עכשיו עמ הצבא קצת לא מסתדר, הראשונים ששיחקתי איתם כדורסל לדעתי זה אתה ואסף.

אתה יודע שאני אוהבת לגור במושב?

אפילו שמנודה פה, ואין מה לעשות, ואין כמע אנשים, וילדים פה.

אפילו שאין איך לצאת בשישי בלי רישיון, אפילו שכדי להגיע לחברים ממושבים אחרים צריך עזרה מההורים. אפילו שמשעמם לפעמים, אפילו שאין מה לעשות.

כי האנשים שגדלתי איתם, היו איתי.

אתה, אבישג ואסף.

התחלתי לכתוב, בגלל שאני חושבת אם להקריא משהו באזכרה הבאה ב11.9, אם סוף סוף יהיה לי אומץ מה אני אגיד, איך אני לא אבכה?

אני כבר לא בוכה.

רק לעיתימ רחוקות.

עומר, גמ עכשיו אתה חסר