כל כך הרבה דם
הייתי כולי רטובה.
מוכתמת.
כדור פגע ברגלו של האיש הזר.
שניה לאחר מכן נורה עוד כדור לעבר ידו.
הוא נפל ארצה, מתפתל מכאבים.
קצליל של חפץ נשמט נשמע מאחורי.
הבטתי על האדמה. אקדח.
שחר פסע לעברי, רועד.
הוא עמד מולי והביט בי לזמן מה.
השוטרים פינו את הזר יחד עם אמבולנס,
בזמן שאמא שלי פרצה החוצה ורצה לחבק אותי.
היא לא שמה לב שנעמדה ביני לבין שחר.
לאחר חיבוק שארך בערך שעה, היא הביטה בי, לאחר מכן הסתובבה והבחינה בשחר.
היא חייכה אלי ונכנסה הביתה.
מהחלון היה אפשר לראות את הטלוויזיה עובדת, ואמא יושבת על הספה מולה,
עם הגב לחלון.
שחר ואני המשכנו לעמוד אחד מול השני,
במרחק של בערך 50 סנטימטר.
מסתכלי זה לזה בעיניים, בדממה.
לא יכולתי יותר, נשבתי, התחלתי לבכות.
הוא חיבק אותי אליו.
הנחתי את ראשי על החזה שלו. כל כך עוטף ומחמם.
רעדתי. הוא המשיך לחבק אותי.
"תודה.." לחשתי לו.
הוא תפס בידי ומשך אותי אל הגינה האחורית שלי.
התיישב על ספסל הנדנדה ומשך אותי לשבת ליידו.
הסתובבתי אליו, הנחתי את ראשי על כתפו.
והוא רק ליטף את שיערי.
הרמתי את ראשי, הבטתי בו.
התקרבנו אחד לשני, נרגשתי את הנשימות שלו. היה לו ריח כל כך טוב.
מנטה כזה, משהו עדין..
התנשקנו.
אבל לא סתם.
הוא התחיל בלנשק לי את הלחי, ואז עב רלנשיקות קטנות על השפתיים.
משם הוא עבר לנשיקות בצוואר ואז חזר לפה.
ואז התנשקנו.
כמו שלא התנשקתי בחיים.
היה לו טעם של גן עדן. פשוט ככה.
היינו באמצע, התנשקנו, הוא היה כל כך נעים..
פתאום הוא התנתק ממני, נסוג לאחור.
הוא התחיל ללכת בצעדים מהירים לכיוון השער בלי לומר מילה.
"שחר?" מלמלתי מאחוריו.
"א..אני מצטער. אני אחזור.." לא הספקתי לשמוע את ההמשך,
והוא כבר הספיק להסתלק מהבית שלי.
נותרתי עומדת מול שער הכניסה. בוכה בלי לשים לב בכלל.
אמא יצאה החוצה. חיבקה אותי.
"אל תדאגי יפה שלי.." היא אמרה.
"אמא.." הרמתי את ראשי מעט. "מה עם נועה?"
"אל תדאגי.. המשטרה מטפלת בהכל.. ברגעילם אלו.."
הוא ניסתה להשמע חזקה,
אני יודעת.
אבל ראיתי את הניצוץ שהבריק מזווית העין.
הטלפון צלצל.
נכנסתי הבייתה במהירות,
אבל אמא הספיקה להרים את הטלפון לפניי.
"הלו.." היא מלמלה.
...
...
"מההההה?!"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
