http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459997סיפור בהמשכים.heCopyright 2026 Clarissa. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459997http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459997&blogcode=8646641<div align="right" dir="rtl"> שיר: "מה אנחנו אמורים לעשות?!" יללה תוך כדי בכי. שחר: "אל תדאגי... אני אזיין אותו..." שיר: "אנחנו לך, נכון? נכון שנלך?" שחר: "אני אלך..." שיר: "אנחנו! שנינו! ביום רביעי בארבע! כמו שהוא אמר!" שחר: "שיר, אם נראה לך שאת באה איתי את טועה ברמות שאת בכלל לא מבינה.." שיר: "שתוק כבר... באמת אבל! למה נראה לך שאני שואלת אותך?!" שחר: "כי את יודעת שזה לא משחק עכשיו.." - "קדימה נועה, קחי את התיק שלך ובואי." הן צעדו לכיוון היציאה משרוול המטוס. מירב הרגישה שהבחירה הכי טובה בשבילה ובשביל ביתה הקטנה, נועה, תהיה לנוח עכשיו. "נועה, תני לי יד. אנחנו לא בבית ואני לא רוצה שתעלמי לי פתאום." נועה לא הגיבה. מירב תפסה בעדינות בידה הקטנה של נועה, והלכה לכיוון תחנת המוניות. "שניה, אני אתקשר." אמרה מירב תוך כדי הליכה, ושלפה את הפלאפון מהתיק. ".Hello... Yes, I nees a taxi please. Im at the airport. yeh, the second. Thankyou." היא סגרה את הפלאפון. "אוקי נועוש, יש לנו מונית." היא חייכה, אבל נועה רק המשיכה לבהות באוויר המזוהם שנמצא מולה. "נועה... נועה. בבקשה תעני לי. מאז מה שקרה את לא מחליפה אית</div>Sat, 16 Feb 2008 16:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (Clarissa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459997&blogcode=8646641http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=459997&blog=8646641http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459997&blogcode=8510575<div align="right" dir="rtl">וואי, אם הייתם מבינים בכלל איך אני מצטערת. אני בכלל לא חושבת שיש מקום להתחיל בסיבות, אני פשוט מצטערת.. אבל פינקתי אתכם בפרק ארוך!! :) במהלך הפרק יושמע השיר Look What You'v Done של Jet, אז תכנסו לכאן ותטענו אותו עד שיגיע הזמן להפעיל אותו. אם יש מישהו שמכיר דרך אחרת ויותר קלה ונוחה שתוכלו דרכה לשמוע שירים, אני אודה לו מאוד אם הוא יגיד לי. והפרק כמובן- שכבנוזה לצד זה, מחובקים. לאט לאט הוא הוריד את היד אל עבר הבטן שלי. "דיי..." הצטמררתי. "מה דיי? מה יש לך?" "אני שונאת שנוגעים לי בבטן" אמרתי. "למה? יש לך בטן מדהימה!" אמר בטון רציני. "ממש... היא איכס" אמרתי בגיחוך. "וחוץ מזה... לא." "בסדר, בסדר" הוא השיב. "את יודעת שאני מחכה לך כמה שצריך, דנה." "טוב..." קמתי מהמיטה ולבשתי בחזרה את המכנס טרנינג האפור ואת הסוואצ'רט הירוק. "את הולכת?" הוא שאל. "כן שחר... אני ממהרת, בטח דואגים לי כבר בבית." "לא נו... תשארי עוד קצת..." הוא אמר בקול מתוק ומשך אותי בחזרה למיטה. "דיי.. שחר.. גם לא הודעתי שאני יוצאת והפלאפון שלי גמור.." "אז למה לא ביקשת ממני מטען? טיפשונת!" ציניות, כמובן. </div>Sun, 27 Jan 2008 15:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (Clarissa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459997&blogcode=8510575http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=459997&blog=8510575http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459997&blogcode=8371968<div align="right" dir="rtl">'את חייבת להיראות טוב בשבילו...' "כמה טוב?" 'הכי שיש.' "שוב? שוב?" 'תמיד. טיפשה אחת, את הרי יודעת שזה לא ייגמר.' "למה אבל?" 'כי טוב לך ככה.' "טוב לי ככה?" 'כן. הכי טוב.' "אז ללכת?" 'למה את מחכה?' "טוב! אני הולכת!" 'רק לא לשכוח להוריד את המים...' - 1..: "אם את לא הולכת, אני הולכת." 2..: "אל תעשי את זה... את תצטרכי לברוח כל החיים שלך..." 1..: "לפחות אני אדע שאת תהיי בסדר." 2..: "אבל אני לא אהיה. את לא מבינה שהוא רק יתחיל בך?" 1..: "טוב, את מזיינת בשכל עכשיו..." 2..: "לא אני לא! את רוצה למות?! אה?! תגידי לי, את באמת רוצה?!" - הם מצאו אותו על השולחן בסלון. לא נראה כאילו התאמצו להסתיר אותו דווקא. הם פתחו את המעטפה והתחילו לקרוא: 'אם אתם קוראים את זה אז זה בטח כי חיפשתם אדם מסוים בכל מקום, אני טועה? אני מקווה שלא... וגם אם לא, אז אני אדאג ליידע אתכם בדיוק עכשיו, שלא תרגישו מקופחים. מי שאתם מחפשים, או שלא תמצאו, נמצאת אצלי. אני בסך הכל רוצה לעשות קצת כיף. לא, לא כזה כיף... פויה! על מה אתם חושבים! אני מתכוון... טוב, יש לי פה סכין. עכשיו אנחנו נשחק משחק. קורא</div>Mon, 07 Jan 2008 14:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (Clarissa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459997&blogcode=8371968http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=459997&blog=8371968http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459997&blogcode=8301911<div align="right" dir="rtl">היא התנשפה בלי סוף. "תודה...." היא חיבקה אותי חזק כל כך, והתחילה לבכות.. אני: "אל תדאגי... אל תדאגי בובי.."ליטפתי את ראשה. שחר בנתיים הרים את גופו הרטוב והפצוע של דן והעיף אותו על החול. דן השתעל. שחר: "יא חתיכת הומו... מה נראה לך שעשית?!" דן פתח את פיו להגיד משהו, אבל לפני שהספיק לדבר שחר בעט לו בגב. דן היה כל כך מוטש שהוא בקושי הצליח להסתובב חזרה. שחר: "אז אתה חכם גדול על בנות אה?! קום ונראה אותך גבר עכשיו!" דן עדיין שכב על החול והתפתל מכאבים. ניגשתי אליו ונתתי לו את הפלאפון שלי, הוא הבין לבד וחייג. שחר: "הלו... כן, יש לי פה מקרה של נסיון לרצח... אני.. אתם יכולים להגיע לחוף? לדבוש... ע"י הסוכה הישנה של המצילים.. זו שכבר לו פועלת... כן, תודה.." הוא ניתק והושיט לי את הפלאפון. חזרתי לשבת ליד שיר, שעוד רעדה בנתיים. אני: "את בסדר?" חיבקתי אותה. שיר: "כ..כן.." היא אמרה ברעד. שתקנו. שיר: "את.. את יודעת אולי מה יעשו לו?" אני: "בטח חקירות ומשפט... כמו שעושים לאנשים כמוהו." שיר: "אבל אני לא רוצה שיעשו לו משהו רע.." היא החלה לבכות. אני: "אבל הוא בנאדם רע.. והוא עשה לך משהו רע.</div>Sat, 29 Dec 2007 12:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (Clarissa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459997&blogcode=8301911http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=459997&blog=8301911http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459997&blogcode=8288370<div align="right" dir="rtl">דן: "מה נראה לך שאת עושה?!" שיר: "נותנת לך את מה שמגיע לך.. וזה עוד כלום ממה שאתה צריך לקבל!" דן: "סליחה?! את חתכית חצופה את יודעת את זה?!" שיר: "אני חצופה?! יא חתיכת בן אלף זונות!" דן: "בת זונה... איך נראה לך שאת מדברת אלי?! למה מי את?! שרמוטה קטנה!" הוא תפס בה מהכתפיים, כל יד שלו החזיקה כתף אחת. - "מי זה?!" צווחתי מהקומה למטה. לא שמעתי את התשובה, אבל זה לא שלא ידעתי. מלא זמזומים בפעמון הדלת, אוח, איזה כאב ראש. "היי דנה" אני: "היי." הוא בא להביא לי נשיקה בלחי, אבל הלכתי אחורה. אני: "מה אתה רוצה?" שחר: "לדבר איתך..." אני: "אתה מחכה למשיח?" שחר: "לא.. אפשר להכנס?" אני: "בטח! אבל תשאר בפנים טוב? לנעול את הדלת אולי?" שאלית בציניות עצבנית. שחר: "נו דנה, זה לא מצחיק.." אני: "נו שחר, זה לא מצחיק." שחר: "מה אנחנו ילדים בגן?" אני: "אני לא יודעת, בגן מתנשקים ואז בורחים באמצע? אם כן אז זה קטע כזה... מתאים לילדים בגן." שחר: "טוב אני יכול לשבת?" אני: "תהנה." שחר: "אוקי... נכון שנועה חזרה?" הוא התיישב על הספה. אני: "מה אתה מנסה להגיד פה?" שחר: "אוקי, אז שניה אחרי שירו בחוט</div>Thu, 27 Dec 2007 17:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (Clarissa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459997&blogcode=8288370http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=459997&blog=8288370http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459997&blogcode=7749484<div align="right" dir="rtl">אמ כן, הפרק יתעכב באיזה יום יומיים. אין לי זמן, כי אין לי חיים. אני כל היום בצופים או בריקוד. סורי. יום טוב, וסליחה ):</div>Wed, 24 Oct 2007 19:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (Clarissa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459997&blogcode=7749484http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=459997&blog=7749484http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459997&blogcode=7650173<div align="right" dir="rtl">קודם כל אני ממש מצטערת שלא עדכנתי, ממש ממש ממש.. פשוט עם כל ההדרכה והריקוד, ושלא נדבר על הלימודים.. בקושי נשאר לי זמן. אני מנסה למצוא, אבל זה קצת בעייתי... וגם המחשב לא עבד כמה זמן.. בקיצור חתיכת סרט. אז אני אשתדל להתחיל לעדכן יותר, כי יש פה קוראים. (כן, אני מתפלאה אבל יש פה קוראים. שהתגובות הנזעמות שלהם בעצם גרמו לי לכתוב עכשיו, ואתם גם לא מבינים כמה זה שימח אותי לדעת שיש מישהו שאפת לו). בכל מקרה דיי לחפירות, תהנו מהפרק. דן חייך. "אז מה, את לא מתכוונת להזמין אותי להכנס?" הוא קרץ. טלי: "אה, אתה צודק, סליחה." דן: "איזו יפה את. התלבשת ככה בשבילי?" טלי: "אה.. מה? לא.. מה אתה עושה פה בכלל?" היא חייכה בזיוף. פעם היא רצתה אותו, כשהוא עוד היה עם שיר, אבל עכשיו.. עכשיו זה כבר עבר. זה כנראה היה סתם חשק זמני, ועכשיו הוא פשוט מושך אותה. לא יותר. דן: "את יודעת טוב מאוד" הוא התקרב אליה והתחיל לנשק את צווארה באיטיות. טלי: "דן..." הוא המשיך. טלי: "דן.. דן תפסיק..." דן: "מה? לא נעים לך?" טלי: "זאת שיר..." דן: "אני ושיר כבר גמרנו. אין יותר כלום. זהו." טלי: "היא אוהבת או</div>Fri, 12 Oct 2007 10:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (Clarissa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459997&blogcode=7650173http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=459997&blog=7650173http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459997&blogcode=7469590<div align="right" dir="rtl">"תודה תודה תודה" עמדתי בפתח הבית, מביטה באמא, מדברת בטלפון. היא הפנתה את פניה אלי. "אמא? אמא הכל בסדר??" היא בכתה. ניגשתי אליה וחיבקתי אותה. היא הביטה בי, הרימה את ראשי וחייכה. "היא פה." יצאנו החוצה. שתי ניידות משטה חנו מול שער הכניסה. שלושה שוטרים נשענו על אחת הנידות, דיברו. בנתיים נפתחה דלת הניידת השניה. יצאו משם שני שוטרים. הם התכופפו לפנים ועזרו לה לצאת. הפנים שלה היו קרות וחסרות הבעה, העיינים שלה היו מושפלות מטה. "נועה! נועה'לה שלי!!" אמא רצה לעברה. בחיי שזו פעם ראשונה שהיא רצה ככה! היא חיבקה אותה, אבל נועה לא הגיבה. היא הרשתה לעצמה להיות מחובקת, לקבל את החום הזה, אבל לא החזירה אותו. עמדתי בצד והבטתי בהן, באמא ובנועה. אחד השוטרים קרא לאמא. ..: "גב' אנגל.." אמא: "קרה משהו?" ..: "תראי.. הבת שלך." אמא: "לא הייתי מנחשת." ..: "אני לא חושב שזה הזמן להיות צינים." אמא: "מה הבעיה? היא חזרה, לא? אז הכל בסדר!" היא חייכה חיוך מהסס. ..: "לא. לא הכל בסדר. גב' אנגל נועה נמצאת בהלם." אמא: "סליחה?" ..: "הלם. טראומה. שוק." אני חושבת שבאותו רגע מי שהיה בהלם/טראומה/שוק</div>Mon, 17 Sep 2007 23:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (Clarissa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459997&blogcode=7469590http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=459997&blog=7469590http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459997&blogcode=7389092<div align="right" dir="rtl"> כל כך הרבה דם הייתי כולי רטובה. מוכתמת. כדור פגע ברגלו של האיש הזר. שניה לאחר מכן נורה עוד כדור לעבר ידו. הוא נפל ארצה, מתפתל מכאבים. קצליל של חפץ נשמט נשמע מאחורי. הבטתי על האדמה. אקדח. שחר פסע לעברי, רועד. הוא עמד מולי והביט בי לזמן מה. השוטרים פינו את הזר יחד עם אמבולנס, בזמן שאמא שלי פרצה החוצה ורצה לחבק אותי. היא לא שמה לב שנעמדה ביני לבין שחר. לאחר חיבוק שארך בערך שעה, היא הביטה בי, לאחר מכן הסתובבה והבחינה בשחר. היא חייכה אלי ונכנסה הביתה. מהחלון היה אפשר לראות את הטלוויזיה עובדת, ואמא יושבת על הספה מולה, עם הגב לחלון. שחר ואני המשכנו לעמוד אחד מול השני, במרחק של בערך 50 סנטימטר. מסתכלי זה לזה בעיניים, בדממה. לא יכולתי יותר, נשבתי, התחלתי לבכות. הוא חיבק אותי אליו. הנחתי את ראשי על החזה שלו. כל כך עוטף ומחמם. רעדתי. הוא המשיך לחבק אותי. "תודה.." לחשתי לו. הוא תפס בידי ומשך אותי אל הגינה האחורית שלי. התיישב על ספסל הנדנדה ומשך אותי לשבת ליידו. הסתובבתי אליו, הנחתי את ראשי על כתפו. והוא רק ליטף את שיערי. הרמתי את ראשי, הבטתי בו. התקרבנו אחד לשני, נר</div>Thu, 06 Sep 2007 20:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (Clarissa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459997&blogcode=7389092http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=459997&blog=7389092http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459997&blogcode=7365905<div align="right" dir="rtl">"הששש ציפציף!!" גבר שלא ראיתי את פניו צעק באזני. "אחחחחחחחחח כוסעמקקק!" אבל הוא לא נתן לי לדבר יותר מדי. הוא העביר את ידיי מאחורי גבי והחזיק אותן בחוזקה בידו הימנית. הרגשתי משהו נצמד לי לרכה. לחיצה. -טלאק- איזה רעש, ככה מעל האוזן, כואב. הוא לחץ. זה היה הדק. "מילה אחת או תזוזה קטנהואני משחרר..!" הוא צעק עלי בטון מאיים, אבל איפשהו, מהסס. עמדתי כך, מול פתח דלת בייתי הסגורה. מה שהזר הזה לא ידע, הוא שהשוטרים שהסיעו אותי רק צריכים להחנות את האוטו ולבוא. אבל כמה זמן זה לוקח להם?! 'אני מתה אני מתה אני מתה' חשבתי לעצמי במוחי. כל החיים שלי עברו לי בראש. הפלאפון שלי צלצל מהכיס. "אל... תזוזי..." לחש הזר באזני. לחישה בקול גבוה. הוא ניסה להכניס את ידו לתוך הכיס שלי, אבל ידע שאני אצליח להשתחרר. - "נו..! למה היא לא עונה?!" אורן: "אני אומר לך אחי אם יש צליל היא מסננת אותך." שחר: "מה מסננת?! בטח סתם לא יכולה לענות!" אורן: "עזוב אותך יש יותר כוסיות ממנה, מה אתה רודף אחרי ה..-" שחר: "אחרי המה?" אורן: "אה למשנה אחי." שחר: "אחרי המה?!" אורן: "תרגע! מה אתה יוצא עלי?! אחרי הכונפה הזא</div>Sun, 02 Sep 2007 20:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (Clarissa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459997&blogcode=7365905http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=459997&blog=7365905