נמאס לי.
נמאס לי כבר להילחם, נמאס לי כבר לבכות.
נמאס לי לנסות, וכל פעם להתאכזב מחדש.
ועוד המחשבה שעוד יומיים יש לי יומולדת עודדה אותי,
ועכשיו אני יודעת שתהיה לי היומולדת הכי גרועה בחיים שלי.
אני קיוויתי ליומולדת הכי טובה, אבל ברגע אחד הכל יכול להתהפך.
וכלכך הרבה זמן כבר שלא בכיתי... פתאום ברגע אחד הכל מתנפץ לי בפרצוף.
כי זה ככה, לא יכול להיות שיהיה לי רק טוב, מתישהו הבועה חייבת להתנפץ לי.
והיחסים שלי איתו בחיים לא יהיו מושלמים, אבל ציפיתי לפחות שהם השתפרו... כנראה שטעיתי.
כל פעם הוא חייב להוכיח לי מחדש עד כמה הוא שונא אותי ושאני חיה באשליה.
הוא אמור להיות בעדי, לא? כי הוא אבא שלי. הוא אמור לאהוב אותי ולרצות שיהיה לי טוב,
אבל הוא לא אוהב אותי, לא רוצה שיהיה לי טוב ולא אכפת לו בכלל.
אז שייהרוג אותי וזהו, ויפסיק לנסות להרוס לי את החיים.
כששאלתי אותו למה הוא לא הורג אותי וזהו, הוא ענה לי: "כי אני אוהב אותך".
ומה שהכי מעצבן אותי זה השקרים, כי אם הוא באמת היה אוהב אותי,
הוא היה נותן לי לחיות איך שאני רוצה בלי לנסות להרוס לי את החיים.
אז הוא לא הורג אותי פיזית, הוא רק הורג אותי נפשית, לאט לאט.
ודווקא לקראת היומולדת שלי, שעשתה לי הרגשה כלכך טובה בזמן האחרון...
דווקא עכשיו הוא מחליט להפוך את הכל ולגרום ליומולדת הזאת אפילו לפעול נגדי.
ונמאס לי כבר להעמיד פנים שהכל בסדר, ושאולי אנחנו נסתדר יום אחד, כי זה לא יקרה.
כל זה גורם לי לחשוב שאולי עשיתי החלטה שגויה שהחלטתי להישאר.
רציתי לעזוב, כדי להפסיק את הריבים איתו, ובסוף נשארתי פה, והנה הריבים ממשיכים.
אז מה כל זה עוזר לי עכשיו? נמאס לי כבר.
ועכשיו גם את הדברים הטובים שיש לי הוא רוצה לגמור אותי לגמרי כבר.
הוא לא יודע אפילו באיזה מצב הייתי בגללו לפני כמה שנים, ועכשיו הוא פשוט רוצה להחזיר את זה.
אני כלכך לא רוצה לחזור לזה, כי הייתה לי תקופה מעולה בזמן האחרון,
ועכשיו את כל הדברים הטובים שלי הוא רוצה לקחת לי.
ונמאס לי כבר מכל הריבים האלה שלא ייגמרו אף פעם.
ובאיזה זכות הוא חושב שהוא יכול לאסור עליי דברים? מי הוא בכלל?
ולא אכפת לי שהוא אבא שלי, כי מבחינתי הוא לא.
עדיף לי לא לקבל את העזרה שלו בשומדבר מעכשיו, אבל שלא יגיד לי מה לעשות בחיים שלי.
ותוך כדי הפוסט הזה, הדמעות לא מפסיקות... אולי הן יפסיקו שייגמרו לי כבר הדמעות מרוב שבכיתי. אולי.
דנה בננה.
