לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

The other side of me


גם אני, כמו הרבה, החלטתי לפתוח בלוג. השאלה זה כמה ילך לי עם זה... בנתיים אתם מוזמנים להיכנס לקרוא :]

Avatarכינוי:  *דנה בננה*

בת: 34





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2008    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2008

יומולדתתתתת ^_^


כן כן, אתמול הייתה לי יומולדת!

רציתי דווקא לעדכן אתמול, אבל הייתי טיפה עסוקה, אז בסופו של דבר ויתרתי.

מה שאני יכולה להגיד זה שהיה לי את היומולדת הכי מדהים שאפשר!

למרות שהיה נדמה שכולם ישכחו, וחלק באמת שכחו, היו את אלה שזכרו בענק.

החברות המדהימות שלי דאגו לי לברכות, בלונים, מתנות והרבה מאוד חיבוקים! (:

והחבר המדהים שלי, שהפך את היומולדת שלי מטובה למושלמת.

פה ושם היו לי כמה מזל טובים ממש הזויים, אבל כמובן גם מאנשים הזויים :P



 

את רוב היומולדת שלי ביליתי בבצפר לצערי, בגלל שהשנה זה יצא לי על יום לימודים.

לפחות זה יותר טוב משנה שעברה, שבה היומולדת יצאה לי על יום כיפור.

כנראה שבמיוחד לכבוד היומולדת שלי התבטלו לי השעתיים הראשונות,

אז כבר היום התחיל אחלה- שעתיים חופשיות על הבוקר!
השעות שאחרי זה היו קצת פחות טובות, בגלל שבאמת למדנו בהן..

בכל מקרה, לכל מקום שהסתובבתי תמיד היה איזה מישהו שצעק לי מזל טוב אז היה ממש נחמד (:

חזרתי הביתה ועשיתי סיבוב של כל מיני סידורים שהייתי צריכה לעשות.

התקלחתי, התארגנתי, ובערב הוא בא אליי כמובן, כי בלעדיו לא הייתה לי יומולדת מושלמת.

כבר איך שראיתי אותו עלה לי חיוך ענק על הפנים.

הוא בדיוק מה שהיה חסר לי בשביל האושר באותו הרגע (:

נכנסנו אליי הביתה וישר הוא אמר לי לפתוח את המתנה שהוא הביא לי.

אפילו זו לא הייתה מתנה, אלא שתי מתנות!

וגם הוא כתב לי ברכה ממש חמודה (:

אבל זה לא מה שבאמת היה חשוב... רק לשמוע אותו אומר לי "אני אוהב אותך" כל הערב,

זה מה שעשה את ההבדל, וכל פעם לשמוע את זה מחדש ומהלב עשה אותי מאושרת.

כמובן שמה שעשה אותי עוד יותר מאושרת זה לדעת שאני עונה לו בדיוק את אותו הדבר, מהלב.

הוא היה אצלי עד הערב (או לילה) ואז לצערי הוא היה צריך ללכת, בגלל שיש בצפר היום.

גם אחרי שהוא הלך נשאר לי החיוך הדבילי הזה על הפרצוף, כן, החיוך הזה של מי שמאוהבת.

אז זהו.. אני יכולה להגיד שהייתה לי יומולדת מדהימה,

רק חבל שעכשיו צריך לחכות עוד 364 ימים עד היומולדת הבאה...

עד לפעם הבאה, דנה בננה.

 

 



נכתב על ידי *דנה בננה* , 23/9/2008 18:22  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של *דנה בננה* ב-24/9/2008 15:36
 



נמאס לי כבר לבכות.


נמאס לי.

נמאס לי כבר להילחם, נמאס לי כבר לבכות.

נמאס לי לנסות, וכל פעם להתאכזב מחדש.

ועוד המחשבה שעוד יומיים יש לי יומולדת עודדה אותי,

ועכשיו אני יודעת שתהיה לי היומולדת הכי גרועה בחיים שלי.

אני קיוויתי ליומולדת הכי טובה, אבל ברגע אחד הכל יכול להתהפך.

וכלכך הרבה זמן כבר שלא בכיתי... פתאום ברגע אחד הכל מתנפץ לי בפרצוף.

כי זה ככה, לא יכול להיות שיהיה לי רק טוב, מתישהו הבועה חייבת להתנפץ לי.

והיחסים שלי איתו בחיים לא יהיו מושלמים, אבל ציפיתי לפחות שהם השתפרו... כנראה שטעיתי.

כל פעם הוא חייב להוכיח לי מחדש עד כמה הוא שונא אותי ושאני חיה באשליה.

הוא אמור להיות בעדי, לא? כי הוא אבא שלי. הוא אמור לאהוב אותי ולרצות שיהיה לי טוב,

אבל הוא לא אוהב אותי, לא רוצה שיהיה לי טוב ולא אכפת לו בכלל.

אז שייהרוג אותי וזהו, ויפסיק לנסות להרוס לי את החיים.

כששאלתי אותו למה הוא לא הורג אותי וזהו, הוא ענה לי: "כי אני אוהב אותך".

ומה שהכי מעצבן אותי זה השקרים, כי אם הוא באמת היה אוהב אותי,

הוא היה נותן לי לחיות איך שאני רוצה בלי לנסות להרוס לי את החיים.

אז הוא לא הורג אותי פיזית, הוא רק הורג אותי נפשית, לאט לאט.

ודווקא לקראת היומולדת שלי, שעשתה לי הרגשה כלכך טובה בזמן האחרון...

דווקא עכשיו הוא מחליט להפוך את הכל ולגרום ליומולדת הזאת אפילו לפעול נגדי.

ונמאס לי כבר להעמיד פנים שהכל בסדר, ושאולי אנחנו נסתדר יום אחד, כי זה לא יקרה.

כל זה גורם לי לחשוב שאולי עשיתי החלטה שגויה שהחלטתי להישאר.

רציתי לעזוב, כדי להפסיק את הריבים איתו, ובסוף נשארתי פה, והנה הריבים ממשיכים.

אז מה כל זה עוזר לי עכשיו? נמאס לי כבר.

ועכשיו גם את הדברים הטובים שיש לי הוא רוצה לגמור אותי לגמרי כבר.

הוא לא יודע אפילו באיזה מצב הייתי בגללו לפני כמה שנים, ועכשיו הוא פשוט רוצה להחזיר את זה.

אני כלכך לא רוצה לחזור לזה, כי הייתה לי תקופה מעולה בזמן האחרון,

ועכשיו את כל הדברים הטובים שלי הוא רוצה לקחת לי.

ונמאס לי כבר מכל הריבים האלה שלא ייגמרו אף פעם.

ובאיזה זכות הוא חושב שהוא יכול לאסור עליי דברים? מי הוא בכלל?

ולא אכפת לי שהוא אבא שלי, כי מבחינתי הוא לא.

עדיף לי לא לקבל את העזרה שלו בשומדבר מעכשיו, אבל שלא יגיד לי מה לעשות בחיים שלי.

ותוך כדי הפוסט הזה, הדמעות לא מפסיקות... אולי הן יפסיקו שייגמרו לי כבר הדמעות מרוב שבכיתי. אולי.

דנה בננה.

 

 



נכתב על ידי *דנה בננה* , 20/9/2008 11:22  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של YOU ARE MY SOUL IN MY HEART ב-20/9/2008 11:44
 



אני אוהבת אותך.


כן, אני אוהבת אותו.

והפעם אני מרגישה שזה כלכך אמיתי, שזה כלכך נכון.

הוא שם בשבילי, והוא אוהב אותי, וכשאני איתו פשוט לא אכפת לי משום דבר אחר.

ולא אכפת לי שכולם נגדנו, כי למרות הכל, זה הוא החבר שלי ולא הם.

אבל למרות זאת, בשלב מסויים זה כבר ממש מרגיז.

זתומרת, אני יודעת שהם עושים את זה בצחוק, אבל זה כבר הגיע לשלב שלא משנה מה נעשה,

ואיפה נעשה את זה, זה יעצבן אותם. שיתבגרו כבר.

אני אוהבת אותו כלכך... ולא מסוגלת לחשוב לרגע מה הייתי עושה בלעדיו.

הוא פשוט תמיד שם בשבילי, ותמיד מקשיב לי, ותומך כשצריך..

ואני דואגת כל הזמן להזכיר לו את זה, שלא ישכח, שגם אני אוהבת אותו, וגם אני תמיד שם בשבילו.

אנחנו בייחד כבר חודשיים וחצי, וזה נראה כמו נצח.

חודשיים וחצי עם הבנאדם הכי מדהים בעולם, ונגד כל הסיכויים, הוא שלי.

אני רק נזכרת ברגע שהתאהבתי בו, אהבה ממבט ראשון, למרות שאף פעם לא האמנתי בזה.

ראיתי אותו וכלכך רציתי אותו, וזה היה בלתי אפשרי פשוט.

והנה, למרות הכל, אנחנו בייחד. וזה כי לא ויתרתי לו, והראיתי לו שאני אוהבת אותו.

חודשיים וחצי, הייתי מאמינים?

הדבר שממש שימח אותי זה שדיברתי עם ידיד שלי, שדיבר איתו.

הוא אמר לידיד שלי שהוא כלכך רוצה שנהיה בייחד לתמיד, וכמה שהוא אוהב אותי,

וזה פשוט עשה לי את היום... כי נכון שהוא תמיד אומר לי שהוא אוהב אותי,

אבל כשהוא אומר את זה גם כשאני לא ליידו זה משהו אחר.

באותו רגע חשבתי לעצמי "גם אני".

אני רק מקווה שלא תתפוצץ לי הבועה הזאת פתאום, ושזה לא ייגמר בינינו בגלל שטויות.

כי יש לי הרגשה שאני יודעת בגלל מה זה ייגמר, ודווקא מזה אני כלכך מפחדת..

כי אני אוהבת אותו המון. המון. ואני מפחדת לאבד אותו בגלל זה.

אממ אז זהו, כאן אני אסיים לבנתיים...

עד לפעם הבאה, דנה בננה.

 

 



פוסט אופטימי, הייתם מאמינים?

נכתב על ידי *דנה בננה* , 14/9/2008 17:15  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של *דנה בננה* ב-19/9/2008 13:53
 



לדף הבא
דפים:  

3,758
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , מגיל 14 עד 18 , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל*דנה בננה* אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על *דנה בננה* ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)