http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459622גם אני, כמו הרבה, החלטתי לפתוח בלוג. השאלה זה כמה ילך לי עם זה... בנתיים אתם מוזמנים להיכנס לקרוא :]heCopyright 2026 *דנה בננה*. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459622http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459622&blogcode=10475125<div align="right" dir="rtl">הזמן איתו עובר כלכך מהר... לא יאומן- כבר 7 חודשים. החברות שואלות אם לא נמאס לי להיות איתו כלכך הרבה זמן, ובשיא הכנות אני אומרת שלא. באמת שלא נמאס לי... טוב לי איתו. אנחנו מדברים כל יום בטלפון. כל יום, בלי יוצא מן הכלל. אתמול ניסיתי להתקשר אליו המון זמן והוא לא ענה, התקשרתי אליו הביתה ואמרו לי שהוא לא נמצא. אז התקשרתי לפלאפון מלא פעמים והוא לא ענה. אחרכך הוא שלח הודעה שהוא רק הגיע באותו רגע, שהוא הולך להתקלח ולאכול ארוחת ערב ונדבר אחרי זה. הייתי כלכך עייפה מכל השבוע הזה שכל רגע נרדמתי, וכבר לא ממש הצלחתי להחזיק את עצמי. ניסיתי להתקשר אליו שוב ושוב, והוא לא ענה. אמרתי שאני אשאיר הודעה קולית ואלך לישון, כי באמת שלא יכולתי להחזיק ערה יותר. למרות העייפות היה לי ממש קשה להירדם, התחלתי להכניס לי סרטים לראש. חשבתי לעצמי, אם הוא לא מתקשר אולי כבר פחות אכפת לו? ובאמת שאנחנו מדברים כל יום, אין יום שלא... ופחדתי ממש שכבר נמאס לו. בכל זאת, הרבה זמן שאנחנו בייחד ועדיין לא נתתי לו, ופחדתי שאולי נמאס לו לחכות. כבר התחלתי לחשוב מה יקרה אם ניפרד, ואיך שזה ישבור אותי. נרדמתי לבסוף כמעט בב</div>Fri, 30 Jan 2009 10:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (*דנה בננה*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459622&blogcode=10475125http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=459622&blog=10475125http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459622&blogcode=10406402<div align="right" dir="rtl">באמת שאני לא יודעת איך לתאר את הימים האחרונים. השבוע האחרון היה על הפנים... בכלל, כל התקופה הזאת, שכל הזמן אני לא יודעת מה קורה סביבי. הייתי צריכה לראות אותו אחרי השבוע הזה. הוא תמיד יודע מה להגיד, ולפעמים גם בלי מילים הוא יכול להעלות לי חיוך ענק על הפרצוף בלי להתאמץ יותר מידי. פשוט לדעת שהוא שם, לחבק אותו, לנשק אותו, ולדעת שהוא איתי. היה לי סופשבוע מושלם. הכי טוב שיכולתי לדמיין לעצמי... הוא בא לישון אצלי, וזה היה כלכך במקום, הכל התאים בדיוק ושומדבר לא היה צריך להיות אחרת. אפילו הייתה התקדמות, ואני זרמתי עם זה. לא הפריע לי שדברים מתקדמים הלאה, ולהפתעתי חלק מהדברים אפילו אני יזמתי. היה לילה מדהים.. להירדם בזרועותיו, וכשאני מתעוררת לראות אותו מחייך אליי. נשיקת בוקר טוב וחיבוק. והמגע שלו... המגע הכלכך ממכר הזה. נרדמתי בלילה מצויין והתעוררתי לבוקר טוב אפילו יותר. הוא היה אצלי עד סביבות אחרי הצהריים, ואז הוא נסע. היה לי ממש חבל שהוא נסע, כי באמת שנהניתי הפעם, ולא היה בלבול. הייתי מופתעת כלכך שלא היה לי את הבלבול בראש שלי, שתמיד גורם לי לחשוב אחרת. שתמיד ברגעים שאני צריכה להר</div>Sun, 11 Jan 2009 19:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (*דנה בננה*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459622&blogcode=10406402http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=459622&blog=10406402http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459622&blogcode=10349439<div align="right" dir="rtl">חצי שנה עברה מאז.. לא יאומן. אני עדיין לא מאמינה שהזמן עבר כלכך מהר. למרות שנדמה מצד אחד שעבר כולה חודש מאז שנפגשנו, מרגיש גם כאילו אני מכירה אותו מתמיד. אתמול היו לי לא מעט רגעים של בלבול איתו, כי למרות שהכל מושלם כביכול, יש עדיין רגעים שאני לא יודעת מה אני רוצה. רגעים שאני לא בטוחה שזה בכלל טוב לי, ולפעמים זה גם סתם ככה. באמת שהיה אמור להיות טוב אם לא היו את הרגשות המבלבלים האלה לפעמים. אבל עכשיו טוב... עכשיו צריך להתעלם מכל הקולות הרעים האלה בראש שלי, כי אסור לי לתת לשומדבר להרוס לי את האושר. יש לי פה את המתכון המושלם לאושר, ואסור לי, פשוט אסור לי לקלקל את זה. ולמרות זאת, זאת לגמרי נשארת אצלי כחוויה חיובית, כי אחרי הכל נהניתי מאוד. הגעתי אליו אתמול עם המון ציפיות, כי אמרתי שהלילה הזה צריך להיות מושלם. בכל זאת, אירוע כזה (של חצי שנה איתו) יקרה איתו רק פעם אחת, ואני בספק אם זה יקרה לי עוד יותר ככה, עם בנאדם כזה. הוא כבר רמז לי לפני זה שהולכת להיות לי הפתעה אצלו כשאני יגיע, וכל הזמן ניסיתי לסחוט ממנו פרטים, כי אני ממש גרועה בלחכות לדברים כאלה. הוא ניסה במהלך הדרך אל ה</div>Sun, 28 Dec 2008 22:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (*דנה בננה*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459622&blogcode=10349439http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=459622&blog=10349439http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459622&blogcode=10300269<div align="right" dir="rtl"> אף לא מילה/ דין דין אביב אף לא מילהכי כשאיתך איני זקוקה עוד למיליםאף לא מילהכי בחיבוק שלך אשמע את כל הסיפוריםתן לי כתף, אני אניח את ראשי ואתעטףבשלוותך האינסופיתאף לא מילה בבקשהאף לא מילה.אף לא מילהכי כשאיתך איני זקוקה עוד למיליםאף לא מילהכי במבט שלך סודות הופכים גלוייםתן לי כתף, אני אניח את ראשי בשלוותךאני אמצא את מקומיאף לא מילה בבקשהאף לא מילה.ואם אני עצובה אל תשאל שאלותלא תמיד יש תשובה והמילים בוגדניותבין הדמעות נשק אותי ואל תרפהכי במגע שלך, בנפשך אמצא מרפא.אף לא מילהכי כשאיתך איני זקוקה עוד למיליםאף לא מילה כי בחיבוק שלך אשמע את כל הסיפוריםתן לי כתף אני אניח את רואה ואתעטףבשלוותך האינסופיתאף לא מילה בבקשהאף לא מילה. כשהוא</div>Tue, 16 Dec 2008 21:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (*דנה בננה*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459622&blogcode=10300269http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=459622&blog=10300269http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459622&blogcode=10282631<div align="right" dir="rtl">היומיים האחרונים לא עברו עליי טוב בכלל. פתאום מן נפילה של הכל, מצברוח כלכך רע שאי אפשר לתאר בכלל. והכל חייב להיות כלכך קיצוני אצלי... או טוב בצורה קיצונית או רע בצורה קיצונית, אבל הכל בהגזמה. לא יודעת למה פתאום.. זה התחיל מזה שהייתי אצלו לפני יומיים בערב. הרוב היה יחסית טוב בהתחלה, ואז שמתי לב שהוא קצת לא מרוכז, שהוא לא כמו תמיד. הוא היה נראה שונה... המבט שלו היה מבואס קצת, אפילו הייתי אומרת מאוכזב. ואני יודעת לזהות מתי למישהו אין מצברוח, ולא משנה כמה הוא יכחיש אני יודעת שמשהו לא בסדר. שאלתי אותו והוא לא רצה להגיד לי. הוא אמר שכלום לא קרה, שהכל בסדר. למרות זאת ראיתי שעדיין משהו לא בסדר. בסוף הוא אמר את מה שחשבתי שקרה... ידעתי שזה באשמתי. כי ברור שהוא אמר שהוא אוהב אותי ושהוא מוכן לחכות כמה זמן שאני רוצה, אבל עדיין זה מבאס אותו אחרי הכל. זתומרת... כבר חמישה חודשים אנחנו יחד. הוא ציפה שתוך 3 חודשים מקסימום זה יקרה. אמרתי לו שאני ממש לא רוצה לבאס אותו, ושאני מצטערת שזה יוצא ככה. הוא אמר שלא משנה לו כמה זה יבאס אותו, הדברים יקרו בקצב שלי, ושהוא אפילו לא מסכים ששומדבר יקרה ע</div>Fri, 12 Dec 2008 17:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (*דנה בננה*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459622&blogcode=10282631http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=459622&blog=10282631http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459622&blogcode=10265371<div align="right" dir="rtl">הייתי צריכה את השבוע הזה כדי לסדר כמה מחשבות בראש שלי. 5 ימים של שקט, במקום מרוחק, אבל לא ממש לבד. השבוע הזה גרם לי להגיע לכל מיני מחשבות שהייתי צריכה להגיע כבר, אבל רק עכשיו, בשקט הזה הכלכך מיוחד שיש רק שם הצלחתי להגיע אליהן. אז נכון שחלק מהמחשבות לא טובות במיוחד, אבל הייתי צריכה להגיע למסקנות האלה בשלב כזה או אחר. חוץ משלב אחד שבאמת נשברתי נפשית, הכל היה בסך הכל בסדר. אבל זה בדיוק המקום לחשבונות נפש האלה... הייתי צריכה את השקט שלי של לשבת לבד במשך זמן ופשוט לחשוב.. כן, דווקא במקום הזה שמעלה כלכך הרבה מחשבות, ובסיטואציה הזאת שגורמת לך לחשוב על כל דבר בצורה קצת אחרת. היה פשוט מדהים... אין מילים. לא ציפיתי שזה יהיה באמת כזה טוב, ציפיתי להרבה פחות, אבל למרות כל הקיטורים והתלונות נהניתי בסופו של דבר. כן... נהניתי למרות כל הקשיים, והיו לא מעט, אבל התגברתי על רובם. ופתאום מוזר כלכך לחזור לשגרה, מוזר לחזור ליומיום שהייתי רגילה אליו המון זמן. לחזור פתאום לכל הבעיות שיש פה... זה מוזר. גם שם היו בעיות, אבל זה בעיות מסוג אחר, בעיות שניתן עוד לפתור, אבל פה זה כל הצרות הרגילות של</div>Sun, 07 Dec 2008 21:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (*דנה בננה*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459622&blogcode=10265371http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=459622&blog=10265371http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459622&blogcode=10230267<div align="right" dir="rtl">הפעם דווקא היה לי סופשבוע ממש מעניין.. טוב, לא שהסופישבוע בדרך כלל חסרי כל דבר מעניין אצלי, אבל הפעם היה מעולה! זה התחיל ביום חמישי. קמתי על הבוקר עם חיוך ענקי... ולמה? אני והוא יחד כבר חמישה חודשים... לא יאמן הא? אף אחד לא האמין שנחזיק כלכך הרבה, למרות שהקשר בינינומצויין... וזה כבר עשה אותי מאושרת... אוטוטו חצי שנה, בתקווה שזה באמת יקרה.. (: מכאן זה המשיך לאחד הלילות ההזויים בחיים שלי. שוב פעם שתינו, לא שזה לא קורה הרבה, אבל הפעם אני אמרתי שאני משתכרת עד הסוף. כמו מטומטמת שתיתי הרבה ומהר, מה שיוצר את השילוב הכי רע שיכול להיות. אבל מה שכן אני יכולה להגיד זה שהיה ממש כייף... אני אפילו זוכרת את הרוב. את הרוב, לא את הכל.. הכי היה לי חבל שחבר שלי לא בא, ואיכשהו תמיד אני שותה בלעדיו. פחדתי שאני אעשה שטויות בגלל זה, ובאמת קצת התעצבנתי עליו ליד כולם, אבל בקטנה. לא כמו בפעם שעברה שכעסתי עליו ושתיתי וממש לכלכתי עליו מאחורי הגב. אמרתי לחברה שלי שהפעם אם אני מתחילה לכלכך עליו וכאלה שתעצור אותי, אבל זה לא הגיע לרמות כאלה, כי דיי שלטתי בעצמי. מה שכן, ידיד שלי שמר עליי, למרות שגם על</div>Sat, 29 Nov 2008 13:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (*דנה בננה*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459622&blogcode=10230267http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=459622&blog=10230267http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459622&blogcode=10163640<div align="right" dir="rtl">לפעמים באים ימים כאלה, אופטימיים מידי. לא שיש לי תלונות, בכלל לא, אבל דברים טובים מידי מזמינים דברים רעים מידי. לדוגמא, אתמול הבוקר התחיל לי מעולה... רק אמרתי כמה היום הזה הולך להיות טוב, ושאני לא אתן לשומדבר להרוס לי את היום הזה. ואז קראו לי לשיחה ואמרו שיש לי חשד להעתקה בבגרות, ושזה דיי דפק לי את הבגרות... אני? להעתיק בבגרות?! במבחנים רגילים בסדר, אבל בבגרות בחיים לא... וזה הרס לי את המצברוח, אבל אמרתי שאני לא נותנת לשומדבר לבאס אותי, וניסיתי להמשיך את היום בכמה שיותר סבבה. ואז הגיע היום. החלטתי לנסוע בייחד עם עוד חברה שלי לבצפר של חבר שלי, לבקר. בגלל שהיו לנו כמה שעות חופשיות, אמרנו שזה בדיוק הזמן המושלם. התגעגעתי אליו כלכך למרות שרק התראנו ביום ראשון, אבל לפעמים יש לי ימים כאלה, שהרגשות מתעצמים והגעגועים רק גוברים... התגעגעתי אליו. לא יכלתי להפסיק לחבק אותו לרגע. הזמן עבר יותר מידי מהר, וכבר היינו צריכות לנסוע בחזרה לבצפר. ברגע שהלכנו ישר רצינו לחזור, רציתי שוב לחבק אותו, ולהישאר שם איתו... לפעמים יש ימים כאלה, שהאהבה משתלטת עליי, ואני יושבת כל הזמן וחושבת כמה אני</div>Wed, 12 Nov 2008 17:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (*דנה בננה*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459622&blogcode=10163640http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=459622&blog=10163640http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459622&blogcode=10106625<div align="right" dir="rtl">הוא חזר! סופסוף... התגעגעתי אליו כלכך בימים שהוא לא היה פה, וזה היה מדהים לראות אותו שוב. ברגע שהוא ירד מהאוטו ישר התחבקנו, לפני הכל. ולא חיבוק רגיל.. זה היה החיבוק הכי ארוך וכייפי שהיה לי (: כלכך התגעגענו אחד אל השני, שהיה נדמה שהחיבוק הזה נמשך שעות... נכנסנו אלייהביתה, הגענו לחדר שלי, ושם כמובן זה לא נפסק. השלמנו פערים של כל הימים האלה שהוא לא היה פה... פתאום גיליתי עד כמה באמת היה חסר לי כל זה, עד כמה הוא היה חסר לי. פשוט לא יכלתי להפסיק לחבק ולנשק אותו לרגע... פתאום, ברגע שהיה נדמה הכי מושלם בעולם הוא אמר שהוא צריך לדבר איתי על משהו. אני כמובן נכנסתי ללחץ מטורף, כי אני תמיד נלחצת במקרים כאלה.. שאלתי אותו ישר מה קרה, ואני כמובן ישר חשבתי על דברים רעים. חשבתי כבר איך הקשר הזה הולך להיגמר, איך הוא הולך להגיד לי את זה. הוא אמר לי שאנחנו צריכים להיות יותר פתוחים ביחסים שלנו, ואני לא הבנתי, אנחנו לא פתוחים?! ואז הוא הסביר לי בדיוק למה הוא התכוון... לכל מה שהיה בשבועיים האחרונים. כל הבלבול הזה שהיה לי בלב בגללו, ושלא דיברתי איתו על זה. שלא אמרתי לו מה מפריע לי, ושסתם היה ב</div>Wed, 29 Oct 2008 18:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (*דנה בננה*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459622&blogcode=10106625http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=459622&blog=10106625http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459622&blogcode=10095708<div align="right" dir="rtl">כבר הרבה זמן לא שתיתי בצורה רצינית, שתיתי פה ושם, אבל בדרך כלל הגעתי למצב של מסטוליות, ורק מעט. הפעם זה היה דומה בערך לל"ג בעומר, עם כמות השטויות שעשיתי... העיקר זה שלא עשיתי שטויות מזיקות, אני מקווה. זתומרת, ליפול לשיח קוצים זה לא מזיק, רק לי קצת... אז נכון שהיו צריכים לעזור לי ללכת אחרי זה עד הבית של חברה שלי, אחרת לא ממש הייתי מצליחה לבד... אבל בסדר, העיקר שנהניתי (: מה שמצחיק זה שבדרך כלל אני הבת היחידה ששותה, והפעם לא רק שלא הייתי היחידה, אלא שאני והבת הנוספת ששתתה סיימנו את הבקבוק כמעט לבד... עם טיפה עזרה. אז נכון שיכולות לבוא פה תגובות כמו "תפסיקי לעשות מה שכולם עושים" וכאלה, אבל אני רוצה להבהיר שאני לא שותה משום מניע של לחץ חברתי או משהו בסגנון. דבר כזה לא קיים אצלי... אני הולכת עם העקרונות והרצונות שלי. עובדה, אם הייתי נכנעת ללחץ חברתי הייתי מתחילה לעשן, כי מעשנים הרבה סביבי, וזה לא מזיז לי... אני יודעת שאני בחיים לא ייגע בסיגריות, כי זה מגעיל אותי... ולשתות.. אני שותה מתוך רצון להינות, ובאמת שזה משחרר במובן מסויים. זה נותן לי את החופשיות לשמוח לכמה שעות, בלי לח</div>Sun, 26 Oct 2008 20:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (*דנה בננה*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459622&blogcode=10095708http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=459622&blog=10095708