מצב הרוח שלי היה 8 בסולם ריכטר שזה טוב מאד למצב שלי.
אבל מצב הרוח שלי הוא כמו עלה נידף
מילה אחת שמישהו זורק לי... פוף הוא נוחת ל 1.4 איך זה קורה לעזאזל?
יש את האנשים האלו שאני מחשיבה (לא ברור למה) אכפת לי מה הם חושבים ומה דעתם, תמיד אקבל אותם בחיוך גם אם היחס שלהם כלפיי יהיה אנטיפטי לחלוטין. אמשיך לחייך אליהם כל פעם שאפגוש אותם. והם, אף פעם לא יגידו לי שלום ביוזמתם, אף פעם לא יקראו לי לשיחה קצרה של מה נשמע. ואז אני אוזרת אומץ ויוזמת שיחה איתם סתם להתייעץ על משהו למשל כי הדעה שלהם נורא חשובה לי, והם ביחס מזלזל של "מה את רוצה ממני?". למה אני עושה את זה לעצמי? מה אני צריכה אותם? סתם אינטרסנטים שאם הם מזהים מרחוק מישהו שלא יוכל לעזור להם בכלום, הם לא מבזבזים דקה מזמנם כדי לדבר איתו. מה אני צריכה אותם באמת? יש לי סביבה כל כך תומכת...
אולי אני אשתף אותכם במה שקרה ולא אדבר באוויר.
אז ככה, קיבלתי עבודה חדשה אני הולכת לחתום חוזה עוד שבוע בתקוה ששום דבר לא ישתבש עד אז. נורא שמחתי מהעבודה החדשה שקיבלתי ואני נמצאת גם בתקופה טובה והמשרה קשורה למקצועי בעתיד. ההורים נורא תמכו בי החברים והחבר כמובן. עד כאן הכל טוב ויפה. ו-א-ז החלטתי להתיעץ עם אנשים מהמקצוע לגבי העבודה אם היא שווה והכל. דיברתי עם ידיד של המשפחה שעובד בתחום. (שהוא כמו שהבנתם מאלו שאני מחשיבה את דעתו) על השניה הראשונה שהוא זיהה את הקול שלי, הוא נהיה חסר סבלנות עם הטון של "טוב, אז מה את רוצה ממני?". ישר התחרטתי על שהתקשרתי אליו בכלל... הוא הצליח להוריד לי את הביטחון. "שלא תצפי ליותר מידי" "במקומות אחרים תוכלי להתקדם יותר". כל זה באדישות שמשביתה כל שמחה. ואיך מילה של אדם שלא אמור להיות אכפת לי ממנו יכולה ככה להשבית את המצב רוח שלי?
אני מבינה שהכל בראש שלי ובהתיחסות שלי לדברים. הרי אני לא אמורה לספור אותו בכלל. ועם כל התמיכה והאהבה שקיבלתי ההערות המיותרות שלו בטלות ב60. אבל כזאת אני..... וצריך להתמודד עם זה!
הייתי חייבת לפרוק את זה... אני חושבת שזה עזר :)
- אז מה דעתכם?
- גם לכם זה קורה לפעמים?
- ואיך אפשר להתמודד עם הטפשות של המח להתרכז בשטויות?
שיהיה לכם סופשבוע מדהים ומלא הרפתקאות!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
בוצית
