http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=456559"אל תאמר שהעולם חייב לך משהו. העולם לא חייב לך כלום. הוא היה כאן קודם." -מרק טווין-heCopyright 2026 בוצית. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=456559http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=456559&blogcode=7208504<div align="right" dir="rtl">אתם יודעים מה קלטתי עכשיו? זוכרים שפעם כשהיינו קטנות היינו מחליפות מכתביות, אז עכשיו זה לא שונה פשוטהן מחליפותלינקים, כפתורים ועיצובים. אני עדיין לא הבנתי את המושג ללנקק למשל. זה אומר שאני מזדקנת? פעם מי שהיה כותב יומן היה כותב בשביל עצמו, היה מחביא אותו ונועל אותו עם 7 מנעולים רק כדי שלא ידעו מה מתרחש בתוך ליבו. היום הכל כל כך שונה כל כך פרוץ. אנחנו צמאים לתגובות צמאים שיקראו, שיחמיאו, שיתמכו. זה טוב? זה רע? עוד לא החלטתי.</div>Tue, 14 Aug 2007 13:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (בוצית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=456559&blogcode=7208504http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=456559&blog=7208504http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=456559&blogcode=7207861<div align="right" dir="rtl">מחר המבחן האחרון למועדי א'. מי היה מאמין שזה יגיע. כאילו לפני חודשיים עוד היו לי 9 מבחנים לפניי. זוכרים שביום ראשון עשיתי הרבה כלום...... אז אתמול לשם שינוי הייתי מועילה למדתי חצי יום בספריה והספקתי לעבור על חצי מהחומר, אח"כ בבית למדתי עוד קצת וכרגע נשארו לי 2 נושאים ולפתור מבחנים. אבל כמובן שאני אדחה את זה לרגע האחרון. ועכשיו כבר 12 ועוד לא התחלתי ללמוד. אני והדחיינות שלי... אוף! אני חולה קצת, כואב לי הגרון כבר מאתמול והבוקר קמתי עם אף סתום וכאב אוזניים. יש פה רופא אף אוזן גרון שיכול להגיד מה יש לי? מבאס אותי שלבוצ לא הולך במבחנים :( הוא כל כך חכם, הרבה יותר ממני. יש לו חוכמת חיים כזאת וידע באלפי נושאים שלי אין מושג קלוש בהם. אז איך זה שלא מצליח לו? אני שונאת מבחנים, תמיד אמרתי שהם לא משקפים את המציאות, כל כך לא. אז אם את שונאת מבחנים, למה את כל כך מתגאה בציונים שלך? כי אני כזאת חולת צומי, כל הזמן רוצה שיחמיאו לי, שיגידו לי שאני חכמה. אבל אני לא. בוצ הרבה יותר חכם ומגיע לו להצליח! לבוצ היתה שנה קשה... לשנינו. אבל לו הרבה יותר הוא התמודד עם כל כך הרבה דברים, אני מעריכה אותו על כך,</div>Tue, 14 Aug 2007 12:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (בוצית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=456559&blogcode=7207861http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=456559&blog=7207861http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=456559&blogcode=7196128<div align="right" dir="rtl"> אני כל כך מומחית בלעשות כלום. היום עשיתי הרבה כלום. בבוקר היה לי מבחן 8:30 (שעה מטורפת לעשות בה מבחן)ויום רביעי יש לי מבחן אחרון למועדי א' כמובן..... השביתה המחורבנת הזאת..... בקיצור מהרגע שנכנסתי הביתה למזגן לא עשיתי שום דבר מועיל, חוץ מלישון, יש לי את הקטע הזה שביום של מבחן לא לומדים למבחן הבא, צריך לנוח, עזבו שזה היה מבחן שסיימתי בחצי שעה ולמדתי אליו במצטבר בקושי יום והחומר היה16 עמודים לקרוא וזהו. אבל לא!!! היום היה לי מבחן "התאמצתי" עבדתי קשה נורא וצריך לפנק אותי כי היה לי יום עמוס מ8:30 עד 9:15 (15דקות חיכיתי למרצהכדי שאני אסחוט ממנו תשובה לאחת האמריקאיות שהתלבטתי, אבל התיאשתי). בקיצור פינוקית שכמותי חזרתי הביתה אחרי יום מאומץ ובזבזתי זמן, אני פשוט כשרונית בזה. אבל בדבר אחד אני גאה בעצמי, היום שמרתי על דיאטת הלחם שלי. וואו כבר מזמן לא רשמתי מה אני אוכלת כי הדיאטנית נתנה לי חופש מזה בזמן הבחינות שאני לא אכנס לסטרס מיותר. מה שגרם לי לעבוד על עצמי ולטחון מלא עוגות. אבל זה עומד להסתיים!!! אניאחזור להיות קנאית ללחם-קל-חיטה-מלאה-טרום-נבוטה-של-עינן שלי. עד שלימדתי את אב</div>Sun, 12 Aug 2007 19:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (בוצית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=456559&blogcode=7196128http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=456559&blog=7196128http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=456559&blogcode=7187045<div align="right" dir="rtl">אז כבר בשבוע שעבר תכננו אני ובוצ (שזה אחד השמות שלו) שיום שישי מוקדש לנו כזוג. כמובן שלא התאפקנו וגם נפגשנו יום חמישי. חייבים לעבוד על הקטע הזה. בקיצור החלטתי שאנחנו צריכים לצאת למקום מקורי ומגניב ולא שוב בית-קפה-מסעדה-סרט. ואז אמרתי יום שישי, יום טוב לסטנד אפ לשחרור לחצי כל השבוע. פתחתי את הנט, בעצם הוא תמיד פתוח. והתחלתי לחפש לנו מופע סטנד אפ נורמלי. אז היו כל מיני אפשרויות כמו מה קשור (קצת נמאסו), רודי סעדה בקאמל קומדי בר (הבחור שלימתעב את המקום), שחר חסון (ב24:45, לא מצאו שעה יותר נורמלית?),לא מצאתי משהו נורמלי בקיצור, אח"כ אמרתי אולי נלךעל משהו תרבותי,נהיה קצת תרבותיים עלק, העליתי את כל המופעים התרבותיים ליום שישי ה10.8 שקלתי אפילושנלך להופעת מחול בסוזאן דלל (אני חושבת שהוא היה משאיר אותי שם והולך למסיבת טראנס, אני והרעיונות שלי) אח"כ מצאתי את "בחונטוס" הופעה של מיומנה עם דיויד ברוזה התקשרתי כי זה נשמע לי אחלה אף פעם לא ראיתי את מיומנה. עונה לי בחורה ויורה לי מחירים: 149 לאדם!!!129 ש"ח לסטודט/חייל!!!! 99לבעלי ישראכארט+ כוכבים או משהו! זה נשמע לי ממש מוגזם. התיעצתי איתו והוא אמר יק</div>Sat, 11 Aug 2007 19:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (בוצית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=456559&blogcode=7187045http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=456559&blog=7187045http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=456559&blogcode=7169358<div align="right" dir="rtl">מצב הרוח שלי היה 8 בסולם ריכטר שזה טוב מאד למצב שלי. אבל מצב הרוח שלי הוא כמו עלה נידף מילה אחת שמישהו זורק לי... פוף הוא נוחת ל 1.4 איך זה קורה לעזאזל? יש את האנשים האלו שאני מחשיבה (לא ברור למה) אכפת לי מה הם חושבים ומה דעתם, תמיד אקבל אותם בחיוך גם אם היחס שלהם כלפיי יהיה אנטיפטי לחלוטין. אמשיך לחייך אליהם כל פעם שאפגוש אותם. והם, אף פעם לא יגידו לי שלום ביוזמתם, אף פעם לא יקראו לי לשיחה קצרה של מה נשמע. ואז אני אוזרת אומץ ויוזמת שיחה איתם סתם להתייעץ על משהו למשל כי הדעה שלהם נורא חשובה לי, והם ביחס מזלזל של "מה את רוצה ממני?". למה אני עושה את זה לעצמי? מה אני צריכה אותם? סתם אינטרסנטים שאם הם מזהים מרחוק מישהו שלא יוכל לעזור להם בכלום, הם לא מבזבזים דקה מזמנם כדי לדבר איתו. מה אני צריכה אותם באמת? יש לי סביבה כל כך תומכת... אולי אני אשתף אותכם במה שקרה ולא אדבר באוויר. אז ככה, קיבלתי עבודה חדשה אני הולכת לחתום חוזה עוד שבוע בתקוה ששום דבר לא ישתבש עד אז. נורא שמחתי מהעבודה החדשה שקיבלתי ואני נמצאת גם בתקופה טובה והמשרה קשורה למקצועי בעתיד. ההורים נורא תמכו בי החברים והחבר כמו</div>Thu, 09 Aug 2007 19:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (בוצית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=456559&blogcode=7169358http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=456559&blog=7169358