המוזיקה שאתה אוהב להקשיב לה, מוכיחה את האישיות שלך,

את מי שאתה, את איך שאתה מתייחס לאנשים ואת איך אתה היית רוצה שיתייחסו אליך.

קודם כל אני לא רוצה שאנשים יפגעו מהתוכן שייכתב פה, אני רק מממשת את חופש הביטוי, ואומרת את דעתי

ומומלץ לקרוא עד הסוף - כי לכל דבר יש חסרונות ויתרונות .

מוזיקה מזרחית היא מוזיקה שטחית ללא ספק!

כל שיר הוא אם אותה פואנטה על גבר, בחורה, פרידות, אהבות ובסוף.. חתונה.

קשה לי לראות את האומנות שבמוזיקה הזו, המטרה היחידה שלהם הינה להקפיץ את הרחבה, אך ורק בשביל זה.

אין שום עומק, אין רגש אמיתי, אין מסקנה, אין שום למידה.

אני כן שומעת מזרחית, פה ושם.. יש שירים שנדבקים לי ללשון, ואני אוהבת לשמוע את השירים האלה, זה עושה לי די שמח

אבל אני מודעת לכך, שזה לא אומנות. זה ריקודים. זה חפלה. (וחפלה זה טוב)

ולעומת זאת, קיימת מוזיקה ישראלית, כולל רוק ישראלי.

אני באמת חושבת שזאת מוזיקה איכותית יותר, השירים באמת משקפים את הכאב של האמן שכותב אותם,

את הרגש שלו, את האמת שלו, את הדברים שאכפת לו מהם .

וזה יפה, זה מרגיש לי אמיתי.

אז מה גרם לי לחשוב על הנושא הזה? לפני כחודש היה לי טיול שנתי אחרון..

ובאוטובוס היו הכיתה שלי פלוס כיתה אחרת, הכיתות לא מחולקות לסוגי מוזיקה שאנשים שומעים אבל יש קבוצות נחרצות ששומעים מזרחית ואחרים ששומעים ישראלית.

הם מתווכחים איזה דיסק ישמעו, חלק רוצים ישראלית חלק רוצים ים תיכונית, ובסדר הגיעו למין פשרה.. פעם ככה ופעם ככה.

התחלתי להסתכל על האנשים, על האופי שלהם ועל המוזיקה שהם בוחרים לשמוע.

שמתי ♥ שיש הבדל משמעותי ביותר בין הקבוצה ששומעת מזרחית לבין הקבוצה ששומעת את הצד השני שהצגתי פה.

שיהיה לי קל יותר ..

קבוצה א' - מוזיקה מזרחית

קבוצה ב' - מוזיקה ישראלית, כולל רוק ישראלי

קבוצה א' אין להם הרבה מטרות, הם אומנם עם המון ביטחון עצמי שבא מהבית, מחיבוק חם ומאהבה כנה,

אך הם לרוב מעדיפים להישאר במסגרת כלשהי ולא חולמים בגדול.

יש לציין שאני מדברת על אלה ששומעים אך ורק מזרחית, בלבד מזרחית.

לעומתם קבוצה ב' אנשים עם רצונות, שאיפות, חלומות ולרוב פועלים על מנת להשיג את המטרות שלהם.

הם אנשים שקצת יותר מחוברים לעצמם, יותר מחוברים לרגש, יותר חוקרים כל דבר, יותר רוצים לדעת

יותר אוהבים לדעת.

וכמווווובן שיש שירים מזרחיים עם רגש אמיתי, ועם כוונה.. אבל האמת שהרוב לא.

המוזיקה המזרחית עושה טוב על הנשמה, מראה לנו את האהבה בתיאורים חמים כמו שאנחנו

והמוזיקה הישראלית מראה יותר את העומק של האהבה הזאת, וגם את הכאב .

אני מרגישה כ"כ חרא, נמאס לי מהחוסר ביטחון הזה

אני לא סומכת על עצמי ועל הכוח שלי, אני לא מאמינה שאני יכולה..

נמאס לי מזה כבר, נמאס לי מהחוסר החלטיות הזה לגבי הכול

גם לגבי הביטחון, יש תקופות שהכול פורח אצלי ואני מאמינה בעצמי

ויש תקופות כמו שעכשיו (כחודש וחצי) שאני על הפרצוף, ולא יכולה יותר..

אני רוצה להינות בחיים האלה, אני רוצה לחוות, להרגיש, לנצל כל רגע בחיים,

לא לפחד, לכל הרוחות פשוט לא לפחד מכלום .

להיות חזקה באופי, לא לפחד להשמיע את דעתי, להחליט החלטות - הכי חשוב להחליט.. די להתלבטות .

אני רוצה לחזור לעשות דברים כמו פעם, ולא להתבטל ..

למלא את היומן שלי בעיסוקים, ולהגיע הביתה, לקפוץ למיטה ולישוווווון ..

להקפיד לעשות יוגה, גמישות הגוף, ריקוד, ארוחות בריאות, לקרוא ספרים, לצאת עם חברות, פשוט להיות אנייי !

להיות עם אנרגיות חיוביות כמו שתמיד היו לי.

והכי חשוב, לחזור להאמין באלוהים, ולא להתנדנד.. למה ככה, ולמה ככה...

כי משהתחלתי להתנדנד הכול על הפרצוף

פעם רק הייתי הולכת לחלון, מבקשת ממנו עזרה, וישר זה היה קורה

כמו קסם..

אני אוהבת אותך אלוהים, ומצטערת ! :)

תשמור עליי, אתה, אבא ואנחל... מלמעלה.

אוהבת אותכם הכי בעולם . ♥

סרשיבבבבבבבבבבלל!