סיפור בהמשכים- [עוד] בלוג סיפורים. |
| 3/2008
פרק 9.
שלום (:
אני באמת מצטערת שלקח לי כל כך הרבה זמן לכתוב עוד פרק, אבל הנה הוא.
אני חושבת על להחליף עיצוב, אבל אני רוצה לדעת מה אתם חושבים- להחליף או לא?
ועכשיו, לפרק.
פרק 9.
כעבור חצי שעה, שתינו היינו במכונית שלי בדרך לקניון. לתמי היה חיוך גדול מרוח על הפרצוף שלה, ולי היה גוון של ירוק על הפנים
שלי.
"יש לי בחילה," הודעתי לה.
"למה?" היא ציחקקה.
הסתכלתי על עצמי, ואז עליה. "תראי אותנו!" אמרתי. שתינו היינו לבושות בוורוד מכף רגל ועד ראש.
"מה רע בוורוד?" היא עדין צחקקה, ולא יכולתי שלא לצחוק גם. אני לבשתי חצאית ורודה שמגיעה עד הברכים, וחולצה בצבע
ורוד פוקסיה. נעלתי נעלי בובה ורודות והיה לי תיק ורוד קטן. תמי לבשה סקיני ורוד זוהר, חולצה ורודה בהירה וקבקבים ורודים.
"אני בחיים לא לובשת יותר ורוד," אמרתי כשנכנסו לחניון של הקניון.
"מצטערת, אבל נראה לי שנצתרך ללבוש הרבה וורוד בזמן הקרוב."
בזמן שעלינו במדרגות הנעות לכיוון החנות של אחותה של שמחה, כבר התחלתי לפחד.
"מה יקרה אם היא שוב תעיף אותנו מהחנות?" שאלתי את תמי.
"הסתכלת במראה??" היא שאלה אותי. "אין סיכוי שהיא תזהה אותנו."
-
תמי צדקה. כרבע שעה אחר-כך, שתינו יצאנו מהחנות הכי וורודה בעולם עם שתי שקיות קטנות, ועם חיוכים מופתעים.
"היא לא שמה לב!" שמחתי.
"אמרתי לך," תמי אמרה בניצחון.
"אני עדין לא מאמינה שהיא לא זיהתה אותנו," אמרתי שוב ושוב בדרך לבית הקפה האהוב עלינו.
"עכשיו היא בעצם תהיה נחמדה אלינו," תמי אמרה. "ונוכל לדבר איתה."
"אבל תמי," שאלתי אחרי כמה זמן. "למה אנחנו עושות את זה? כשהיא תראה שאנחנו אנחנו, היא בכל מקרה לא תסכים
לדבר איתנו."
"אני יודעת," תמי אמרה. כשהמשכתי להסתכל עליה, מחכה לתשובה, היא אמרה עם חיוך מתנצל, "אני עדין חושבת על החלק
הזה, וגם את יכולה לחשוב."
אחרי שהתיישבנו בבית הקפה, ושתינו הזמנו, דיברנו על הכל. רק אז שמתי לב שבאמת לא חשבתי על הרבה דברים חוץ
מסבא שלי בזמן האחרון, ושכדאי שאני אחזור קצת לעצמי.
"מה עם העבודה שלך?" תמי שאלה אותי פתאום.
"מה, לא סיפרתי לך?" התפעלתי. "ביקשתי חופשה. ארוכה, אולי לתמיד," אמרתי. תמי הסתכלה עלי בפה פעור. "נמאס לי
מהעבודה הזו בכל מקרה."
המשכנו לדבר על הכל, כשפתאום השתתקתי. תמי, שישבה עם הגב לדלת, לא ראתה מי בדיוק נכנס.
היא הסתובבה והסתכלה לכיוון של הדלת, וגם היא הופתעה.
קמתי והלכתי לכיוון מי שנכנס.
"קובי!" אמרתי ונתתי לו חיבוק. "אתה לא אמור לחזור עוד שבוע?"
מצטערת שהפרק יצא כ"כ קצר, ושוב אני אזכיר שתמיד אפשר לבקש ממני להיות בקבועים, ושכמות העדכונים תלויה רק בכם (: 
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
.נעה.