אוף. למה זה מרגיש כבד? אני מתה עליהם, אבל זה באמת כבד. אני רוצה מישהו שאוהב באמת מה שאני אוהבת, שאני אוכל לדבר איתו על דברים שבאמת מעניינים אותי. נמאס לי שאין לי מישהו כזה. אני רוצה להתלהב עם מישהו מדברים שבאמת מלהיבים אותי. נמאס לי מהשקט. אני רוצה אנרגיה. אני רוצה צרחות שמחות, אני רוצה לצאת בערב, אני רוצה ללכת לרקוד. לרקוד. כבר שכחתי כמה זה כיף, עד אתמול. וזה כל כך חבל שאני לבד בסירה הזאת. כל כך הייתי רוצה מישהו לחלוק את זה איתו, לדבר על התחום שלי (או שלנו) בלי סוף, להתאמן, להמציא, להנות...נמאס לי מזה שאין לי אף אחד כזה.
בנים. נו, מה? כבר המון זמן אני רוצה לכתוב על זה, אבל זה בא לי בהקשר לעכשיו. שגם את זה אין לי. אני אפילו לא רוצה ממש חבר, אני רוצה לצאת עם חברות וחברים בערב יום שישי, כמו שכל מי שבגיל שלי עושה. ועם מי אני אעשה את זה? נמאס לי מפגישות קטנטנות. זה לא שחלילה לא כיף לי, אני חולה על הבנות האלה, אני מתגעגעת אליהן כל שנייה שאני לא רואה אותן, גם אם לא רואים את זה עלי. אבל חלאס, כל יום שישי זה אותו דבר. אני רוצה לצאת עם אותם אנשים, אבל ממש לצאת. לעלות לזכרון, לנסוע לת"א, משהו.
הבנתי משהו בשנייה האחרונה. משעמם לי. אני חייבת גיוון. אבל אני מתפללת שאף אחד לא יעלב מהפוסט שכתבתי. אני נורא אוהבת את כולם =]]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Xx..michelle..xX