נפרדתי משניהם. בערך. זאת אומרת, הם היו בשיחה, הולכים לפני, ואני מלמלתי איזשהו "ביי" קטן, והלכתי לכיוון שלי.
שמעתי אותם עונים לי, אבל לא ממש. יש רוח קלה באזור.
היה חושך. כל הפנסים דלקו, אבל היה חושך יותר מתמיד. בכלל, כל היום הזה היה יום אפלולי כזה.
אני עוברת ליד המכולת. היא נטושה לחלוטין. טוב, אפשר להבין את זה, שמונה בערב. אין קונים בשעה הזו.
אני ממשיכה הלאה.
הרוח מתגברת. אני שומעת צעקות מהרחוב הצדדי. כל כך חם לי, אני חושבת שאני מזיעה. אבל כמעט חושך מוחלט. ויורד גשם.
אני ממשיכה ללכת, ומגיעה לקטע הדרך שאני לא מחבבת בכלל.
הרוח רק מתגברת. חול מתחיל להתעוףף. מטפטף גשם. אבל כל כך חם.
פתאום עף מולי מהרחוב הצדדי קרטון, או משהו אחר, לבן. אני שומעת רעשים של רוח מפילה דברים.
אני מאיצה את קצב ההליכה. יותר רוח. יותר גשם. יותר חושך.
החול מסביבי נכנס לי לעיניים בגלל הרוח החזקה. טיפות גשם או בתוך העין או על השפתיים. רק שם. כנראה שאת האחרות לא הרגשתי.
אני שומעת מאחורי נערים עם אופניים. אני נלחצת.
הרוח והגשם רק מתגברים. ולמרות שנהיה יותר מואר, החושך מתגבר.
הכביש נגמר ואני הולכת על דרך עפר. כל כך הרבה חול נכנס לי לעיניים, ואני חייבת ללכת בעיניים עצומות. אני לא רואה לאן אני הולכת.
השיער משתגע סביבי. הרוח משחקת בו כמו שאף אחד בחיים לא שיחק בו.
אני רוצה לעצור ולאסוף אותו, אבל אני לא יכולה. קצב ההליכה שלי... קצבי מדי. אי אפשר לעצור. וחוץ מזה, אני רוצה להגיע הביתה.
דברים מתעופפים סביבי. השלטים מקרקשים. הבתים חשוכים. הרחוב מואר, אבל יש חושך. עמוק כזה.
אני שמה לב שהראש שלי ריק ממחשבות.
אני מגיעה אל הסיבוב, שישר אחריו אפשר לראות את הבית שלי. אבל אני לא מסתכלת לכיוונו. או שכן, אבל הבית לא נקלט לי בעין.
הרוח כבר כל כך חזקה, שהיא הופכת למשהו שמובן מאליו.
אני רוצה להגיע.
הצל שלי נראה לי מוזר. צל מהפנס רחוב.
נשארו לי כמה עשרות בודדות של מטרים כדי להגיע הביתה.
אני מסתכלת ימינה לשיחים, ממש מספר מטרים מהבית.
עיניים.
אני רואה עיניים גדולות מאוד, מבריקות ונוצצות בחושך הכבד, מסכלות עלי. אני לא נשארת לבדוק אם אלה באמת עיניים. אני רצה. רצה מהר.
ממש לפני הכניסה לבית מתעופף עלי משהו מבפנים, כאילו לסיום.
אני נכנסת אל הרחבה שמול הבית. יש לי שתי אפשרויות- להכנס מהדרך הראשית, או דרך הדלת של הגינה.
אני רואה את החתולה שלי רצה לדלת הראשית.
אבל בכל זאת אני הולכת דרך הדלת של הגינה. יש אור בבית.
אני מגיעה, מטפסת אל הדשא שלפני הדלת-
ושם הוא מחכה לי.
אמיתי לגמרי.
העידכון הבא רק ב-3,200 או 8 תגובות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Xx..michelle..xX