יש אנשים שככה סתם, קשה לך להתחבר אליהם.
אבל כשאתה מחובר, הם הכי פתוחים וחמודים.
אולי בפגישות פנים מול פנים זה לא ככה,
אבל הם יכולים פשוט לקרוא אותך, ולך אין בעיה עם זה.
לעומתם, יש את אלה, שאולי הכוונות שלהם טובות, אבל..
לא באמת אכפת להם ממך, הם צבועים.
פשוט משקרים בפנים, עושים כאילו הם נחמדים.
עלק חברות, אני לא מאמינה להם. אני לא רוצה כאלה.
זה ברור שמחר בבי"ס הכל יהיה כרגיל.
שוב אותו מצב, "אנחנו חברות שלך", וישר יוצאות החוצה בלי לחשוב עלי בכלל....
בא לי לצעוק, לקלל, לא לראות אותן יותר בחיים,
אבל שאנחנו שוב ביחד, הכל "בסדר".
אם אנחנו כאילו חברות הכי טובות, איך זה יכול לקרות? טוב, אז נגיד שהן לא שמו לב פעם אחת, אבל כל פעם?
אם אין לי אותן, אין לי אף אחת.
אני מרגישה כאילו אני כבר לא באותו ראש עם אף אחת...
כל אחת פנתה לכיוון שלה, אבל שתיהן לכיוון ההפוך שלי, וכל התמרורים מכוונים אותי לכיוון שלהן, אבל אני לא רוצה את זה.
זה לא מעניין אותי מה שהן עושות. אני בתחום אחר לגמרי.
השתננו, אנחנו כבר לא ילדות. אנחנו בוחנות אחת את השניה בלי סוף. יש תחרות, אי אפשר להכחיש. ואני לא רוצה להיות בתחרות עם חברות, אבל זה בלתי נמנע.
מה לעשות שאנחנו כבר לא חושבות ומתנהגות באותה צורה.
מישהו שמכיר אותי קורא את זה. ויכול להיות שהפוסט הזה מיועד לו. אני לא רוצה לדבר על זה. אם זה עולה, אני אתעלם. אני לא רוצה לדבר על זה בכלל. בכלל. זה פוסט רגשות, ואני לא מדברת על הרגשות שלי, כי ככה אני. אל תנסו להוציא את זה ממני. זה לא ילך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Xx..michelle..xX