טוב אז לפני עיקרי הדברים, כמה דברים שחשוב להבהיר :
1.החזירו לי את המירס. כן כן .. מסתבר ששכנה של סבתא שלי מצאה אותו ולא ידעה איך לתפעל אותו. היא עברה שכן שכן ושאלה אם מישהו יודע למי הטלפון הזה שייך. בסופו של דבר היא שאלה את סבתא שלי והיא סיפרה לה שזה שלי. אז כנגד כל הציפיות קיבלתי אותו בחזרה, לא עליתי מת"ש והבנתי שבכל זאת יש אנשים טובים בעולם.
2.הבנות במשרד כן חגגו לי. פעמיים! שהגעתי למשרד הן שרו לי, הייתה לי ברכה ענקית על השולחן עם מלא בלונים ובערב הן הביאו לי עוגה עם נרות.
גם הפרק"צ שלי חגג לי. שהגעתי לישב"ס ראיתי שתי עוגות, נרות ומלא חטיפים. קיצר, רק כשהגעתי לבסיס הרגשתי שיש לי יום הולדת.
ורביעי חמישי היה לנו טיול משרד אז חגגו לי ולדבי (אחת המשקיות שנולדה ב-21) עוד פעם ביחד :).
ועכשיו לעיקרי הדברים :
נכון לעכשיו, אני ונטע לא מדברות. זה בגלל הרגשה שנמשכת הרבה זמן, מעין סחבת כזו של חודשיים. אז דיברתי עם נאוה ואפילו סיפרתי ליעל כדי לנסות ולפרוק את הרגשות האלו ולא לפגוע בה. אבל השבוע היא חצתה את הגבול מבחינתי.
היא לא אמרה לי מזל טוב ביום ההולדת. היא השאירה לי הודעה במשיבון שלאחריה היא לא התקשרה. מוזר העניין שכל האנשים שניסו להשיג אותי, הצליחו אבל היא לא. זה כנראה לא היה מספיק חשוב לה.
אבל הגרוע יותר זה שהיום קבענו לצאת ליום ההולדת שלי ואתמול אני מקבלת הודעה שהיא לא יכולה לבוא כי יש לבן דוד שלה יום הולדת והיא ממש מצטערת אבל היא תהיה בקשר ואולי תגיע לחלק השני. לא התאפקתי.
שלחתי לה הודעה "אל תטרחי לבוא מחר. תודה על ההשתדלות. תהני." היא שלחה איזו הודעה מחורטטת בחזרה, משהו שהיא ניסתה להשיג אותי כל השבוע (התקשרה אליי בדיוק פעם אחת באמצע ישב"ס וזהו) והשאירה לי הודעות במשיבון (אחת- ביום ההולדת שלי. אני במקומה הייתי משמיטה את הפרט הזה ולא משתמשת בו). אז כתבתי לה "סבבה.. תהני." אז היא התקשרה אליי ואני לא עניתי (חגגתי עם המשפחה במסעדה ומי היא שתחרבן לי את מצב הרוח?) ואז היא, בחוצפתה יש לציין, שלחה לי סמס "אני ממש רוצה שנדבר. אי אפשר ככה". אוקיי. אז אני לא רוצה לדבר.
לדעתי כן אפשר ככה. החיים שלי הרבה יותר פשוטים ומאושרים כשהיא לא מהווה חלק מהם.
למה אני צריכה לבחון כל צעד ומילה שאני אומרת בשביל לא לפגוע בה, לשאול 800 אנשים איך לעזאזל אני יכולה לעזור לה ומה עובר עליה אבל היא לא תתקשר אליי ביום ההולדת ?
למה ?
היא לא מוכנה לזוז מילימטר, לא מוכנה להקריב את הדבר הכי קטנטן בשביל שנמשיך להיות בקשר אז סבבה.
ולא אכפת לי מהטרשת המזורגגת הזו- חדל תירוצים. הטרשת לא מונעת ממנה להתקשר, לשלוח סמס, לענות לטלפונים ולדבר. היא פשוט מעדיפה לוותר לעצמה ואני כבר לא מוכנה לסבול את זה.
אז אין לי כוונה לדבר איתה לפחות לשבועיים הקרובים. היא מוזמנת לקפוץ לי.
ושמעו קטע, אני לא מרגישה אשמה. נתתי מעצמי 30000% והיא לא טרחה לתת אפילו את ה-20% שלה. אם בשביל ללמוד איך להיות חברה היא צריכה סטירות אז ככה יהיה.
אני רותחת. לא משתמע ככה ממה שכתוב, אני יודעת. אני יכולה לכתוב דברים מגעילים וחמורים הרבה יותר אבל אני מסננת.
אז אני לא מדברת איתה והיא גם לא חסרה לי במיוחד...
נאוה התקשרה אליי לפני כמה שעות להתנצל שהיא לא אמרה לי מזל טוב ליום ההולדת... היא אמרה שהיא מצטערת שהיא פיספסה אותו ושהיא לא הייתה מחוברת לפייסבוק במשך שבוע. "ואז ראיתי את התאריך ..."
אני רוצה להאמין לה. מאוד אפילו.
אבל עבר שבוע מאז יום ההולדת שלי... בשביל לדעת שהיה לי יום הולדת יש צורך בלהיכנס אליי ל-wall ולחטט קצת... תסלחו לי שזה נשמע לי פחות סביר מאשר האופציה שנטע התקשרה לבכות לה שאני לא מדברת איתה.
וזה שהיא שאלה אותי איך חגגתי ואם הכל בסדר רק מחזק את הטענה שהיא יודעת.
אני מצידי אמרתי לה שהכל מצויין ושחגגתי ונהניתי. היא תפסה אותי באמצע סיבוב בקניון אז היא אמרה שהיא תדבר איתי "כמובן" בהמשך.
מלשנית.
במקום להתמודד עם מה שהיא עושה (או מה שהיא לא עושה) נאוה צריכה לעשות את זה. וכאילו אני לא יודעת מה הולך להיות בשיחה הזאת :
"נטע לי במצב נפשי מאוד ירוד עכשיו. את לא יכולה לשפוט אותה... היא רק עכשיו הבינה את המחיר שהמחלה גובה ממנה ושזה משהו שילווה אותה כל החיים !"
"תחשבי על זה שהיא ילדה בת 20 שתלויה לחלוטין בהורים שלה. שהיא לא יכולה להיות ספונטנית. היא מאוד עסוקה בעצמה, בקשיים שלה ובהתמודדות שלה אז היא לא רואה, או יותר נכון לא יכולה, לראות מעבר. היא וההורים שלה שקועים בבוץ עד הצוואר".
"היא לא מבינה שהיא עשתה משהו לא בסדר. היא אמרה שהיא ניסתה להשיג אותך ואת לא ענית לה. היא מבינה שהגיע הזמן לדבר איתך בצורה יותר פתוחה וגלוייה אבל גם את צריכה להיות קשובה"
"לא.. אני מעולם לא אמרתי שאת צריכה לנתק איתה את הקשר. אמרתי שבמידה ואת רוצה להמשיך אותו את חייבת לדעת לא להיפגע ואת הרי אמרת לי שאת רוצה להמשיך את הקשר הזה. אולי לא התכוונת לזה באמת.. אולי הבנת שזה גובה ממך יותר מדי... גם זה בסדר אבל אם החלטת להמשיך את זה את צריכה ללמוד לא להיפגע בכל פעם שהיא לא עומדת בציפיות שלך".
"תזכרי שלך יש עולם שלם מאחורייך. יש לך את החברות מהקורס, מהבסיס והמשרד שתמיד יהיו איתך. מה היא עושה בחיים שלה ? בחורה בת 20 שהולכת פעמיים בשבוע לאוניברסיטה ולומדת עם אנשים שגדולים ממנה ב-10 שנים ? תחשבי איך היא מרגישה בכל פעם שאת מדברת על זה".
תראו איך ניהלתי שיחה שלמה עם נאוה ...
לא רוצה להרגיש חרא עם מה שעשיתי. אני רוצה להיות נקייה מרגשות כמו שאני עכשיו. היא התנהגה כלפיי בצורה מגעילה, אגואיסטית ולא מתחשבת וכמו שהייתי עושה עם כל חברה אחרת- בא לי להעיף אותה מהחיים שלי. וזה מה שיקרה.
לא רוצה לספר לנאוה, לא רוצה לשמוע טיעונים בעד ונגד כי אף אחד, אבל אף אחד, לא יודע מה המעשה שצריך להיעשות פה. ומאוד קל להגיד לי "אני לא רואה מאפיינים של חברות.. אני לא בטוחה שהקשר הזה צריך להמשיך" כשאני מתעקשת להמשיך אותו כמו שמאוד קל להגיד לי "היא במצב נפשי ירוד. היא צריכה אותך.. זה לא הרגע האידאלי לאבד חברה" כשאני מחליטה לנתק את הקשר.
עצות אחיטופל כולן.
ואני כועסת.
כבר אמרתי שאני כועסת ?
להתראות
ספיר
נ.ב
עברו כמה ימים מאז הפוסט. יעל התקשרה אליי ואמרה לי שנטע דיברה איתה ואמרה לה שהיא ממש מתאמצת בשביל החברות שלנו אבל אני לא מתאמצת מספיק. שאלתי את עצמי אם היא משקרת ליעל או לעצמה.
אני לא עושה כלום בשביל החברות הזו ?
יעל ניסתה לשקף לה אבל היא נשארה באותה עמדה. מצד שני היא אמרה ליעל "אין לי מילה רעה להגיד עליה"- ברור !!!! למה שתהיה לך מילה רעה להגיד על בן אדם שהשפטת במשך 5 שנים ?!?!
אז הקטע של "אני לא מדברת איתה לשבועיים הקרובים" השתנה קצת ל- "אני לא מדברת איתה בנצח הקרוב".
אני לא מתאמצת מספיק... אולי הייתי צריכה להשתמט ? לחטוף התקף אפילפסיה ? ללכת לאוניברסיטה ולסבול ? אני לא יודעת מה זה "מספיק" בשבילה אבל זה כבר רף שאני לא רוצה לעמוד בו. ואני מאחלת בהצלחה לבן אדם שיעשה בשבילה רבע ממה שאני עשיתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
**sap**