http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=454078heCopyright 2026 **sap**. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=454078http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/78/40/45/454078/misc/17044319.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=454078&blogcode=13256354<div align="right" dir="rtl">אז לא. זה לא הולך ומסתדר ולא נראה לי שאני אקום מחר ליום חדש נפלא... מזל טוב לי, סיימתי הכנה לקצונה. חרא לי, אני לא יכולה לעשות בה"ד 1 אז אני חוזרת לחודש ליחידה שלי. ולא כיף לי ביחידה. מעולם לא רציתי לחזור. אבל אין ברירה ולך תילחם במערכת הזו. אז חזרתי. חזרתי למשרד שיש בו שתי מש"קיות חדשות, אחת שעומדת לעזוב (ולא כי היא משתחררת) ועוד כמה מאפיינים שעושים את המשרד לפחות מחבק ואוהב משזכרתי אותו. ואיך שהגעתי לבסיס נהיה לי רע. כולם מסביבי עושים, עובדים, מתרוצצים ואני לא... אז כבר ביום השני הייתי מתוסכלת. אז דיברתי עם רביב שהחליטה שאני ממורמרת ומתוסכלת כי אני לא בבה"ד 1. היא התחילה להרצות לי על החוויה שלה, על איך העיפו אותה מההכנה והיא חזרה לפה ולא היה לה כלום לעשות. והיא ראתה את הסטטוסים של החברים שלה והיה לה חרא שהם שם והיא פה. חתיכת נאום ... על זה שאני בוחרת להסתכל על הדברים בצורה לא נכונה, אני מתעקשת להישאר בחרא, היא יודעת והיא רוצה שאני אלמד מהטעויות שלה. ולפני שדיברתי איתה, לא הרגשתי כל כך רע. כי באמת שזה לא מה שתיסכל אותי- העובדה שאני לא בבה"ד 1. תיסכל אותי שאין לי עבודה, שאני לא</div>Fri, 11 May 2012 16:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (**sap**)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=454078&blogcode=13256354http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=454078&blog=13256354http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=454078&blogcode=13229918<div align="right" dir="rtl">"אהובה שליאיך כותבים מכתב פרידה מאדם כל כך חשוב.. ואני יודעת שזה לא ממש פרידה ואין מצב שלא נשאר בקשר...אבל בכל זאת את לא פה...איך מתחילים בכלל להסביר כמה את חשובה ומשמעותית בשבילי?כמה את מיוחדת עבורי...את פשוט בן אדם מדהים...את מקבלת הכל כל כך בהבנה ויודעת לראות מעבר... ואני לא באמת צריכה להגיד משהו כדי שתדעי מה שלומי... את פשוט רואה את זה לבד... וזה מעצבן אותי, כי את לא כזאת ואני כל כך שקופה בשבילך, אבל אני לעולם לא אדע אם באמת עובר עלייך משהו כי תמיד חשוב לך להיות שם בשבילי ובשביל כולם וזה קצת מתסכל אבל זה גם מה שגורם לך להיות כל כך מיוחדת...היה לי קשה שהפכת להיות גם המש"קית ת"ש של ברק, פשוט קינאתי ותמיד דאגתי תוך כדי להזכיר לך שאת אוהבת אותי יותר... חחחואז איכשהו בצורה לא מובנת אני במחלקה שתיים ואת נשארת באחת וזה ממש קשה.. אבל שלא תהיי פה בכלל? מישהו השתגע שם למעלה.כי כל כך מטורף פה, וכל אחד צריך את המישהו הזה שרק ייתן חיבוק ותרגיש שהכל בסדר ושיש מישהו שאכפת לו ואת היית כזאת בשבילי.ואני יודעת שהתרחקתי והייתי מוזרה פשוט ממש קשה לי עם העובדה שאת הולכת...שאני כבר לא אעבור דרך המשרד שלך</div>Thu, 26 Apr 2012 01:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (**sap**)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=454078&blogcode=13229918http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=454078&blog=13229918http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=454078&blogcode=12980080<div align="right" dir="rtl">אני לא יודעת מה קורה בזמן האחרון אבל אף אחד, פשוט אף אחד לא נוגע בי. אני לא מתגעגעת לאף אחד, לא מרגישה חלק ממשהו, לא מרגישה נחוצה וגם לא צריכה אף אחד. אני לא רוצה להיות בקרבת אנשים כי אין לי כח אליהם.לא ראיתי את חברות שלי כבר 21 יום. לפני שלושה שבועות יצאתי לסופ"ש עם ההורים ובגלל שהייתי צריכה להיות בבית של חייל שלי ב-9:00 בבוקר כבר העדפתי לישון בתל אביב. אז לא הייתי בבית, לא ראיתי אף אחד וגם לא דיברתי עם אף אחד. ואז נסעתי לבסיס לשבועיים ואם להיות כנה... לא התקשרתי לחברות שלי, עניתי להן רק כי ידעתי שאני צריכה ולא ממש עניין אותי מה יש להן להגיד. כי פחות מעניין אותן מה עובר עליי. לא. זה לא נכון.את שרית לא מעניין מה עובר עליי. היא מתקשרת אליי רק כשחייל שלה עושה או כותב לה משהו. או שמישהו מחמיא לה. מספרת ואז מנתקת. ולפעמים בא לי לבקש ממנה שתפסיק לדבר על דברים כאלה. בא לי להראות לה את הקיר שלי, שמלא במכתבים מאנשים שהייתי חשובה להם באמת ולהגיד לה שהיא שטחית.יעל רוצה לדעת מה עובר עליי... אבל אני בחיים לא אספר לה.אני לא יודעת למה אבל אני באמת לא מסוגלת לחלוק איתה את הרגשות שלי.הן פשוט לא חסרות</div>Fri, 06 Jan 2012 20:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (**sap**)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=454078&blogcode=12980080http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=454078&blog=12980080http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=454078&blogcode=12906776<div align="right" dir="rtl">באמת שאין לי כח לכלום יותר. וזה לא שקרה משהו דרמטי, וזה לא האנשים- זו פשוט אני. אפסו כוחותיי.מכירים את זה שהפלאפון מצלצל ואפילו אין לכם כוח לבדוק מי זה, כי מה זה באמת משנה ? בכל מקרה תנתקו ? זה המצב שאני נמצאת בו.אנשים מתקשרים אליי כל היום ואין לי כוח או רצון לענות להם. שיסתדרו לבד.אני פשוט מותשת... זה המחזור השלישי שלי ועוד מעט מתגייס הרביעי ולא היה לי יום חופש מהרגע שהתחלתי לעבוד. וזו הייתה בחירה שלי כי אני לא מסוגלת לתת לעצמי חופש... אם אפשר לעבוד ולהתמקצע עוד אז למה לא ?ועד לא מזמן הייתה לי בעיה עם הקצינה שלי עד שאזרתי אומץ להגיד לה והיא קיבלה את זה כל כך יפה, כל כך לקחה את מה שאמרתי ברצינות ואני חושבת שהיא רשמית ממלאת את המקום של נועה ואליענה. ועד לא מזמן הייתה למשרד בעיה עם יובל עד שהקצינה שלי דיברה איתה ואז אני דיברתי איתה ושוב, היא לקחה את זה כל כך יפה וכל כך ברצינות שאני רשמית חזרתי להסתדר איתה.ושיר סובלת בבסיס שלה והיא מתקשרת אליי בוכה בערך פעם ביום ונגמרו לי התשובות והפתרונות- היא פשוט בדיכאון. לא ראיתי אותה איזה חודשיים ועד שנפגשנו בקניון מצאתי את עצמי יושבת על ספסל עם חייל</div>Fri, 02 Dec 2011 15:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (**sap**)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=454078&blogcode=12906776http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=454078&blog=12906776http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=454078&blogcode=12867496<div align="right" dir="rtl">לפני שלושה שבועות נועה (אחת המש"קיות אצלנו) השתחררה. אני לא יכולה להסביר מה היא הייתה בשבילי... היא הכניסה אותי לפלוגה, לימדה אותי איך להיות מש"קית ת"ש טובה, הקשיבה לי, הייתה הפסיכולוגית שלי וראתה אותי בכל מצב צבירה אפשרי ; בוכה, צוחקת, מאושרת, מתוסכלת- ה-כ-ל.היא אומנם השתחררה, אבל לא באמת הפנמתי את זה. ידעתי שעוד שלושה שבועות יש את הפריסה שלה ואני בטוח אראה אותה.. דיברתי איתה בטלפון כאילו הכל כרגיל, בקיצור.. הכחשה.ואז הגיע יום רביעי. החיילים שלי סיימו טירונות. אחרי מחזור מזעזע מבחינת ת"ש ומכל בחינה אפשרית אחרת אני ואליענה עמדנו על מגרש המסדרים ליד המ"מ והסמלת וחיכינו שהטקס ייגמר. המב"ס התחיל לקרוא נאום ובסופו הוא הקריא את שמות האנשים שמשתחררים. מאיזושהי סיבה שלא מובנת לי, הוא לא הקריא את השם של אליענה. כעסתי.. נעלבתי בשבילה. זה היה המחזור האחרון שלה. זה היה מחזור כל כך אינטנסיבי וקשה; נועה לא הייתה איתה (והן חברות ממש טובות) טיפול הת"ש היה מטורף (היו לה איזה 15 בודדים) והיא עבדה בשיתוף עם מ"מ שהדבר האחרון שמעניין אותה זה טיפול הת"ש של החיילים. והיא נלחמה בכולם, עשתה את הבלתי אפשרי לאפ</div>Sat, 12 Nov 2011 16:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (**sap**)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=454078&blogcode=12867496http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=454078&blog=12867496http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=454078&blogcode=12802477<div align="right" dir="rtl">Kelly is raising her sonHis dad left just after the birthNow she's living on child support checksI guess that's all that man was worthShe said I just need a man who will love meBut they all just want one night of sinI know our life could be betterI just don't know where I should beginShe said write me a songOne that makes all the girls cryAnd the old women swoonAt the sound of my tuneAnd the hearts of the lonely will flyYeah, they'll flyBeth, she sings straight from the heartShe's hidden her tracks very wellBut these days she's falling apartAnd it makes me feel just like hellShe says, boy, you can't imagine my lifeThe death and the drugs and the painAnd though I keep runningI just can't seem to break from these chainsShe said write me a songFill it all up with wordsLike brilliant and heavenlyMake it sound just like meJust like the first time I love you was heardAnd now write me a songOne that makes all the girls cryAnd the old women swoonAt the sound of my tuneAnd the hearts of the lon</div>Thu, 13 Oct 2011 18:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (**sap**)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=454078&blogcode=12802477http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=454078&blog=12802477http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=454078&blogcode=12789749<div align="right" dir="rtl">אני מרגישה כאילו מישהו בעט בי בבטן. אבל חזק. זה לא ממש עובר... ואני גם לא יודעת מה אני יכולה לעשות בשביל שזה יעבור. אתמול נפגשתי עם שרית. זה יום הכיפורים הראשון מזה 5 שנים (חוץ משנה שעברה שהייתי בגרמניה) שאני לא עושה אצל נטע בבית. דיברנו הרבה... בעיקר על הצבא, על התפקיד ועל זה ששתינו לא בטוחות כמה אנחנו רוצות לצאת להכנה הקרובה-למה לעזוב מקום שנוח לך בו ? ואז היא אמרה לי שהיא דיברה עם נטע "פשוט הייתי צריכה את הטלפון של מעיין..." - למה היא צריכה להתנצל ? שתדבר איתה כמה שהיא רוצה. עוד פעם השטויות האלו חוזרות על עצמן... ואז היא אמרה לי שלא סיפרתי לה את כל הסיפור ושהיא רוצה לדעת. אז סיפרתי לה הכל. "ואת לא רוצה לסיים את זה יפה?" "לא ..." "את לא רוצה לדבר איתה בכלל ? כאילו, זהו .. זה נגמר לחלוטין?" "כן" אבל אז היא אמרה לי משהו שערער אותי "דיברתי עם נטע ושאלתי אותה אם היא לא רוצה לסיים את זה יפה ולהתקשר אלייך אז היא אמרה לי שלא נראה לה". לא נראה לה.... התגובה הראשונית שלי לשרית הייתה "ברור... נטע-לי מכירה אותי. היא יודעת טוב מאוד שאם אני מחליטה לנתק עם מי</div>Sat, 08 Oct 2011 19:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (**sap**)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=454078&blogcode=12789749http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=454078&blog=12789749http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=454078&blogcode=12764155<div align="right" dir="rtl">טוב אז לפני עיקרי הדברים, כמה דברים שחשוב להבהיר : 1.החזירו לי את המירס. כן כן .. מסתבר ששכנה של סבתא שלי מצאה אותו ולא ידעה איך לתפעל אותו. היא עברה שכן שכן ושאלה אם מישהו יודע למי הטלפון הזה שייך. בסופו של דבר היא שאלה את סבתא שלי והיא סיפרה לה שזה שלי. אז כנגד כל הציפיות קיבלתי אותו בחזרה, לא עליתי מת"ש והבנתי שבכל זאת יש אנשים טובים בעולם. 2.הבנות במשרד כן חגגו לי. פעמיים! שהגעתי למשרד הן שרו לי, הייתה לי ברכה ענקית על השולחן עם מלא בלונים ובערב הן הביאו לי עוגה עם נרות. גם הפרק"צ שלי חגג לי. שהגעתי לישב"ס ראיתי שתי עוגות, נרות ומלא חטיפים. קיצר, רק כשהגעתי לבסיס הרגשתי שיש לי יום הולדת. ורביעי חמישי היה לנו טיול משרד אז חגגו לי ולדבי (אחת המשקיות שנולדה ב-21) עוד פעם ביחד :). ועכשיו לעיקרי הדברים : נכון לעכשיו, אני ונטע לא מדברות. זה בגלל הרגשה שנמשכת הרבה זמן, מעין סחבת כזו של חודשיים. אז דיברתי עם נאוה ואפילו סיפרתי ליעל כדי לנסות ולפרוק את הרגשות האלו ולא לפגוע בה. אבל השבוע היא חצתה את הגבול מבחינתי. היא לא אמרה לי מזל טוב ביום ההולדת. היא השאירה לי הודעה במשיבון שלאח</div>Sat, 24 Sep 2011 18:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (**sap**)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=454078&blogcode=12764155http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=454078&blog=12764155http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=454078&blogcode=12749069<div align="right" dir="rtl">שיט ... שוב יש לי יום הולדת.תמיד לפני יום ההולדת שלי אני מרגישה חרא. זו פשוט עובדה.איבדתי אתמול את המירס שלי (אני לא יכולה להסביר כמה מקומם אותי שאנשים מוצאים דברים ולא מחזירים אותם... הרי ברור שאני אחסום את המכשיר ואז תישאר רק חתיכת פלסטיק אז למה ?) מה שאומר שאני אעלה מת"ש ביום ראשון (יש !! מת"ש ביום ההולדת שלי). התאבלתי עליו קשות ... אין לי שמץ איפה הוא, אני רק יודעת שמישהו לקח אותו (כי האידיוט התקשר אליי).יש לי 50 חיילים חדשים ומאוד קשה לי איתם. נשים בצד את העובדה שאין להם כל כך הרבה בעיות ת"ש... הורים טובים, משכורות גבוהות, אחים אקדמאים וכד'... אבל מצד אחד הם צריכים אותי ומצד שני, כשאני מגיעה לשעת ט"ש שלהם הם עסוקים בלדבר עם ההורים/חברים או לחלופין הם מתקלחים. ככה יוצא שחצי שעה מהשעת ט"ש שלהם אני מעבירה בחוסר מעש מוחלט. אז אני קמה והולכת (כי יש לי ישב"סים וכד'...) ואז המפקדות אומרות לי שעשר דקות לפני סוף השעת ט"ש הם כעסו שאני לא נמצאת. יש בעיה בהבנה הבסיסית של התפקיד שלי.הם גם כעסו כשהם ראו שאני הולכת הביתה אתמול ... אחד מהם התקשר אליי ואמר שהוא רוצה לדבר איתי "עכשיו!". ועוד איבדתי</div>Fri, 16 Sep 2011 16:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (**sap**)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=454078&blogcode=12749069http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=454078&blog=12749069http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=454078&blogcode=12742935<div align="right" dir="rtl">קיבלתי אפטר ...אז הגעתי הביתה מאוחר והתחלתי לעיין בפוסטים.ידעתי שיש לי זמן מחר ללכת לבית הספר להגיד שלום לכולם על מדים ועם שרוך- חיילת מדוגמת לכל דבר. אבל פתאום לא ממש הבנתי את מי אני הולכת לראות ...אני לא מאמינה שאני הולכת לכתוב את זה בכלל אבל... שכחתי.שכחתי את הרגשות שעלו בי כשהייתי רואה את טלי.שכחתי את ההתרגשות שהייתה לי כשנכנסתי לבית הספר בפעם הראשונה אחרי שסיימתי בית ספר.שכחתי את ההרגשה שבית הספר הוא הבית השני שלי.לא בוער בי דחף להיכנס לשם.לא בוער בי דחף לבדוק אם אחת המורות מחוברת בפייסבוק.חכו דקה... אני רוצה לבדוק משהו עם עצמי.הייתי ביב'6 ? קטע ...טוב בדקתי.לא. זה עדיין לא מרגש אותי.זה אפילו לא מעלה בי חיוך... אני מסתכלת על הסרטונים ותוהה מתי זה בדיוק קרה.מנסה להיזכר ברגעים שישבנו על הספסל ההוא ודיברנו.שכחתי.הבסיס שלי- זה הבית השני שלי.המשרד שלי- המקום שבו אני יכולה לנשום ולברוח אליו.הבנות- האנשים שגורמים לי להרגיש טוב עם עצמי.הטלפון מהקצינה שלי היום- זה מה שעשה לי את היום.צדקתי... הצבא החליף ושינה את הכל.אין ריקנות.עכשיו יש לימ"פמ"מ5 מפקדות50 חיילים7 מש"קיותקצינהשממלאים אותי לחל</div>Mon, 12 Sep 2011 23:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (**sap**)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=454078&blogcode=12742935http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=454078&blog=12742935