אני מרגישה כאילו מישהו בעט בי בבטן. אבל חזק.
זה לא ממש עובר... ואני גם לא יודעת מה אני יכולה לעשות בשביל שזה יעבור.
אתמול נפגשתי עם שרית. זה יום הכיפורים הראשון מזה 5 שנים (חוץ משנה שעברה שהייתי בגרמניה) שאני לא עושה אצל נטע בבית. דיברנו הרבה... בעיקר על הצבא, על התפקיד ועל זה ששתינו לא בטוחות כמה אנחנו רוצות לצאת להכנה הקרובה-למה לעזוב מקום שנוח לך בו ?
ואז היא אמרה לי שהיא דיברה עם נטע "פשוט הייתי צריכה את הטלפון של מעיין..." - למה היא צריכה להתנצל ? שתדבר איתה כמה שהיא רוצה. עוד פעם השטויות האלו חוזרות על עצמן...
ואז היא אמרה לי שלא סיפרתי לה את כל הסיפור ושהיא רוצה לדעת. אז סיפרתי לה הכל.
"ואת לא רוצה לסיים את זה יפה?"
"לא ..."
"את לא רוצה לדבר איתה בכלל ? כאילו, זהו .. זה נגמר לחלוטין?"
"כן"
אבל אז היא אמרה לי משהו שערער אותי
"דיברתי עם נטע ושאלתי אותה אם היא לא רוצה לסיים את זה יפה ולהתקשר אלייך אז היא אמרה לי שלא נראה לה".
לא נראה לה....
התגובה הראשונית שלי לשרית הייתה
"ברור... נטע-לי מכירה אותי. היא יודעת טוב מאוד שאם אני מחליטה לנתק עם מישהו קשר אז אין מצב שנחזור להיות חברים. היא יודעת שהיא חצתה כמה קווים אדומים והיא מכירה אותי מספיק זמן בשביל להבין שאני לא אסלח לה על זה".
לא היה לה יותר מדי מה להגיד אז היא חזרה לדבר על החיילים שלה.
אבל אני נשארתי עם הרגשה לא פתורה.
א.מעניין אם היא הבינה למה בכלל אני לא מדברת איתה- כלומר, האם היא משליכה את זה אך ורק על יום ההולדת או שהיא מבינה שזו סחבת.
ב.למה נאוה עוד לא התקשרה אליי.
טוב בסדר.. אז הנה האמת :
נטע לי לא מעניינת אותי. ממש לא. עדיין אין לי רגשות אשם על זה שאני לא מדברת איתה.
הבעיה שלי כרגע היא נאוה.
אני ממש מפחדת שכל העניין עם נטע ישפיע עליה ועל איך שהיא תופסת אותי. אני מפחדת שמבן אדם בוגר והומאני, הפכתי לבן אדם שטחי ואגואיסטי שלא רואה שום דבר מעבר לעצמו.
ורק המחשבה על זה שהיא אולי חושבת את זה, מצליחה לגרום לי להרגיש שאני חרא בן אדם.
אז חשבתי להתקשר אליה וסתם לדבר איתה אבל אז צצה בעיה אחרת :
אני לא רוצה לדבר איתה על נטע-לי. כמו שאמרתי, היא לא שופטת ואני מרגישה בטוחה במעשים שלי ולא בא לי לפקפק בזה כרגע או שאולי היא תגלה לי עוד סעיף רפואי שלא ידעתי ואז אני ארצה למות.
ברור לי שאם אני אתקשר אליה היא תחשוב שזה קשור לעניין. כי אני מכירה את קו המחשבה הזה. וגם אם אני לא אעלה את העניין, היא תעלה אותו.
ואם אני כל כך בטוחה בעצמי כמו שאני כותבת וחושבת כבר שבועיים, למה אני מפחדת לספר לה את זה ?
אז אני לא יודעת מה לעשות כרגע.
אני לא יכולה שלא לחשוב על עוד 800 אנשים שניתקתי איתם את הקשר.
מה לא בסדר בי ?
אני מתחילה לתהות למה לי להתחיל קשרים מלכתחילה אם הם במילא מועדים להיגמר ככה.
ודיברתי על זה עם הבנות במשרד (כן ... אפילו עם הקצינה שלי) ועם שרית ועם יעל ועם עוד חברה מהקורס ועם המשפחה וכולם מסכימים שאני עשיתי את הדבר הנכון.
אז למה אני מרגישה ככה ?
להתראות
ספיר
שלחתי את הפוסט לנאוה ותוך כמה שעות קיבלתי תשובה :
ספיר יקירתי,
יש משהו שחייב להיות ברור לך:הקשר שלי איתך לא קשור ולא מושפע מהקשר עם נטע לי.
גם כשהייתן חברות,הייתן שני בני אדם נפרדים -שיש ביניהן קשר.עכשיו תמשיכו להיות שני בני אדם נפרדים-שאין ביניהן קשר.
אני יכולה להצטער שזה הסתיים,אבל לפרגן להחלטות שעשית כאדם בוגר,ולא לשפוט את זה.
אני חושבת ששתיכן עשיתן את ההחלטות שלכן.דיברנו לא מעט על השינויים שיקרו לאחר סיום התיכון,על פרידות..
פרידות כואבות,אני לא צריכה להגיד לך ,את כבר יודעת.בעיקר כשעושים אותן מהשכל ולא מהרגש.לא שממש אפשר להפריד את זה,אבל בכל זאת יש כאן החלטה.
אבל אני לא קשורה לזה.
אין בכוונתי לדבר איתך על נטע לי,אלא אם את תרצי.אני לא חושבת עלייך דברים רעים מכל סוג,מותר לך לחפש קשרים מספקים,זה ממש לא אומר שאת אגואיסטית..
אני אמשיך לאהוב כל אחת מכן,רק בנפרד.
את מכירה אותי הרבה שנים,את יודעת שאני נוטה לקבל דברים יותר בטבעיות.אנשים משתנים ומחפשים לעצמם כאלה שיתאימו להם יותר.ככה אני רואה את זה.
קשה,כואב,אבל טבעי.
תתקשרי כשיתאים לך.אמרתי לך שאני חוששת להעיק ולכן ממעיטה להתקשר.
נשיקות,
נאוה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
**sap**