היינו ידידים הרבה מאוד שנים. בהתחלה היא אהבה אותי אבל אני הייתי ילד. אחר כך אהבתי אותה אבל היא הייתה תפוסה. לאט לאט הפכתי לדבר המעורר רחמים הזה שקוראים לו "ידיד לחיים" - ההוא שהן מספרות לו הכל והוא מת מבפנים בשקט. זה לא יכול היה להימשך ככה והייתי צריך לחתוך. עשיתי את זה ובמהרה והכל צף.. שורת וידויים הדדיים שתידלקו בי את הרגשות, אבל האם משהו השתנה? לא. היא פשוט רימתה אותי, ככה הרגשתי. מאז הכל דעך, הסתפקנו ב"שלום שלום".
כעבור חודשים היא תגיד לי כמה קשה היה לה ושהיא בעצם אוהבת אותי. אפילו נעלה אליה לעשות מה שהמוסר שלה כן מאפשר לה בזמן שהיא עדיין בקשר, ואני אסתפק בזה.. ביום למחרת העניין יראה לי כמו חוויה סוגרת מעגל כי גם ככה לא חשבתי שאראה אותה יותר מדי עכשיו ונראה כאילו היא כבר לא מהווה גורם משמעותי בחיי. למה, אבל למה יומיים אחרי זה אני שוב אוהב אותה כמו פעם?
אני תוהה אם זה יפסק מתישהו. היא אפילו אמרה משהו בסגנון "גם אם יהיה לי חבר אחר לא אפסיק להרגיש ככה כלפיך" שזה מקסים במיוחד, היא עוד לא נפרדה מהזה וכבר מתכננת לאהוב אותי בקשר הבא שלה. כנראה שהיא שיריינה אותי להיות קודקוד שלישי בכל משולשי האהבה שלה. חבל שאני לא יכול לקחת את זה בהומור.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
