http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448669יומן רעיונות וחוויותheCopyright 2026 PerAspera. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448669http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448669&blogcode=7947186<div align="right" dir="rtl">כל העם רוצה דלקן - ממטולה עד אילת כל אחד שואף לנסוע על הסולר של ריאד למה ה' בירך את כל שונאינו בבנזין, ורק לנו לא נשאר את כלי רכבנו להזין? למה שם המינרלים נרקבו מזה שנים, ואצלנו רק עכשיו כולם ביחד נרקבים?</div>Sun, 18 Nov 2007 00:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (PerAspera)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448669&blogcode=7947186http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=448669&blog=7947186http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448669&blogcode=7887676<div align="right" dir="rtl">מאז שהתגייסתי כמעט ולא הרגשתי צורך לכתוב פה ומכאן העידכון המאוחר הזה. בקשר לצבא אני יכול להגיד שזה בהחלט חמוד לראות מה שכתבתי בתחילת הטירונות, מאוד מתאים לי (: לא התרשלתי בעשייה הצבאית או ברצינות שלי כלפי עיסוקי, אבל אין ספק שהפוסט שלי מאוד מאוד "צעיר". הטירונות הייתה תקופה בהחלט בלתי נשכחת וזכורה לטובה, גם אם אני מרגיש שיכולתי למצות את עצמי יותר. אין ספק שאחת הסיבות המרכזיות לתחושה זו היא חוסר המקצועיות של המ"כ שלי. מקומו הוא באחד הגדודים, אולי בפלוגת סיור, אבל לא בתפקיד פיקודי כלשהו. אחת הבעיות הגדולות של בחורים ממוצא רוסי הוא שאחד הדברים שיש להם במשותף הוא אמהות רוסיות שלא מוכנות להרפות מהם ולחתום להם על אישור הצטרפות ליחידות קרביות. לדעתי צה"ל עושה טעות בכך שהוא שואל אותן. חייל שלא רוצה לשרת ביחידה קרבית גם לא ישרת שם. הבחירה הזו שנותנים לאימהות עם בן יחיד רק יכולה לפגוע, מכל כיוון שלא מסתכלים על הסוגיה. מצד אחד היא גורמת לפילוג וסכסוכים בבית, הרבה מעבר לצפוי במקרה וההחלטה לא הייתה ביד האם. מצד שני, במקרה וחייל שחתמו לו אכן נפצע או חלילה נהרג, ההורים מרגישים אשמה כבדה הרבה</div>Sat, 10 Nov 2007 19:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (PerAspera)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448669&blogcode=7887676http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=448669&blog=7887676http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448669&blogcode=7233657<div align="right" dir="rtl">טוב זה היה בעצם השבוע הרציני הראשון בטירונות וחייבים לציין שלא היה קל, אבל הכל עובר ועוד לא נולד הקצין, בכיר ככל שיהיה, שיעצור את הזמן. סה"כ יש גם רגעי נחת והרבה צחוקים. החיילים עדיין מפגינים שאננות מדי פעם, אבל רואים איך המחלקה מתגבשת לכדי כוח אפקטיבי וזה נחמד מאוד כי המפקדים מרוצים, מה מיטיב עם כולם. השבוע הבא הולך להיות קשה עוד יותר, ואחריו אני גם אסגור שבת בבסיס. צריך להתכונן לזה ולבוא עם רוח עשייה חיובית. המטווחים היו סבבה! הייתי בין הטובים. גם בבר-אור השגתי תוצאה סבירה ביותר בשביל ההתחלה (וגם כן בין הטובים אם כי כולנו בינוניים מאוד מההיבט הזה). אני רק מקווה שעד השבוע הבא הצינון שלי יעבור והשפשוף המטורף ברגל ירגע, אז אוכל להמשיך כרגיל. עם השיעול שיש לי עכשיו אני די בטוח שיוציאו לי גימלים. מלבד זאת עצוב לראות כמה מעט זמן נשאר לסוף שבוע בתכלס :\ אחרי שבוע שלם שבו ישנים 3-6 שעות בלילה צריך לבוא ולהספיק ביומיים גם להשלים את כל שעות השינה, גם להתראות עם המשפחה שבכל זאת מתגעגעים אליה וגם לדאוג שהסופ"ש לא יתבזבז בלי יציאה ראויה לשמה. טוב, זזתי לנסות ולמצות את הספ"ש הזה (: שבוע</div>Fri, 17 Aug 2007 15:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (PerAspera)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448669&blogcode=7233657http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=448669&blog=7233657http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448669&blogcode=7183004<div align="right" dir="rtl">צילמו אותי, חיסנו אותי, סרקו אותי, דיגמו אותי ולבסוף שלחו לבסיס טירונות אי שם בדרום הארץ. לא יאומן כמה הזמןזז לאטבמקומות האלה, אבל יש נקודות אור. על תנאי השירות גם כן קשה להתלונן: האוכל, המגורים וההפסקות - הכל בסדר. שבוע הבא מתחילים לעבור תכנים אמיתיים של רובאות ופחות לטחון ת'תחת בעבודות שונות בבסיס. מצד אחד אני לא יכול להגיד שאני נהנה כמו שאמרו חיילים אחרים בשיחת הסיום (נשמע לי לא במקום), אבל אפילו חיי הצבא לא מצליחים להוציא ממני אתהאהבה שלי לצבא - אניאוהב להיות מדוגם, אני אוהב כשהטורים ישרים, אני אוהב כשכולם מטוחים כמו שצריך וכשההקשב חזק,כשפונים אל המפקד בטון ראוי, כשעומדים בזמנים, כשהמפקדים מרוצים וכו' אני לא אוהב כשבדרך הביתה החיילים מהפלוגה מדברים שטויות, צועקים בתחבורה ציבורית, שמים רגליים על המושבים וכדומה. אני לא אוהב כשחיילים שאננים בעמידה בזמנים, כשהחניך התורן לא מתאמץ לדרבן את הכוח וכשמדברים מאוחר באוהל. עכשיו אני לא בסיירת מטכ"ל אני יודע, אבל אני נותן את המקסימום וכשאני מרגיש שאחרים לא נותנים את המקסימום זה מאוד מפריע לי. בכל אופן, הייתה מגמת שיפור מיום ליום</div>Sat, 11 Aug 2007 09:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (PerAspera)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448669&blogcode=7183004http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=448669&blog=7183004http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448669&blogcode=7087084<div align="right" dir="rtl">"מה קרה, למה אתה מבואס?" "אני? לא אני רק.. אקח עוד וודקה רדבול" תשובה משכנעת! אגב הרכלנית החמודה הזאת, השואלת, מבינה בבני אדם הרבה יותר משאפשר להתרשם תחילה. כבר כמה פעמים שהיא מצליחה לתפוס אותי עם המכנסיים למטה וזה לא עניין של מה בכך. נו לפחות אני מרגיש מאוד חי בזמן האחרון. התקופה שלפני הגיוס הייתה לקוקטייל טוב (להבדיל מהאלה אתמול, בע) של שמחה, עצב, געגוע, התרגשות, פעלתנות, בטלה ואהבה נשכחת שלא נשכחה..</div>Mon, 30 Jul 2007 02:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (PerAspera)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448669&blogcode=7087084http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=448669&blog=7087084http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448669&blogcode=7063161<div align="right" dir="rtl">passenger יקרה, זהו חלק מהתגובה שלי שבשל העובדה שהוא מתייחס לעניינים גלובליים מצד אחד ובשל היותו פשוט גדול מדי מצד שני החלטתי לרשום כפוסט: תראי הרי באופן כללי אפשר להתייחס לכל ההתפתחויות ההיסטוריות מאז ומעולם כשרשרת של ריאקציות. על אותו משקל את יכולה להגיד שלאמריקאים בכלל לא היה איכפת מדמוקרטיה עד שהבריטים הטילו מיסים על התה שלהם. הם אפילו המשיכו במנהגים הגזעניים שלהם כמעט 200 שנים אחרי שיסדו מדינה. כך גם הערבים נאמר, שלא היה איכפת להם להתפלל לעצים ואבנים עד אשר אחד מהם גילה את הפוטנציאל הפוליטי העצום שטומן בחובו המונותיאיזם. אפילו יש בזה מן האמת אבל מיותר להגיד שזה עיוות של המציאות. גם לאמריקאים, וגם לתנועת תקומת העם היהודי היו מנהיגים שהנושאים בהם הם עסקו היו בבשרם – הם לא חיפשו תועלת אישית ולא ברחו משום מקום, הם האמינו ברעיון מסוים וכיוונו במו ידיהם את ההיסטוריה אל המקום אליו שאפו. לוושינגטון, פרנקלין, מרקס, לנין, הרצל, ז'בוטינסקי, בין-לאדן וכו' לא חסר הרבה, תאמיני לי, אבל כל אחד מהם זיהה בעיה כלשהי וסביב הניסיון למצוא לה פיתרון סבבו חייהם. אליהם מתווספים אלפי פעילים עם הלך רוח ד</div>Fri, 27 Jul 2007 03:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (PerAspera)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448669&blogcode=7063161http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=448669&blog=7063161http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448669&blogcode=7048552<div align="right" dir="rtl">היינו ידידים הרבה מאודשנים. בהתחלה היא אהבה אותי אבל אני הייתי ילד. אחר כך אהבתי אותה אבל היא הייתה תפוסה. לאט לאט הפכתי לדבר המעורר רחמים הזה שקוראים לו "ידיד לחיים" - ההוא שהן מספרות לו הכל והוא מת מבפנים בשקט. זה לא יכול היהלהימשך ככה והייתי צריך לחתוך. עשיתי את זהובמהרה והכל צף.. שורת וידויים הדדיים שתידלקו בי את הרגשות, אבל האם משהו השתנה? לא. היא פשוט רימתה אותי, ככה הרגשתי. מאז הכל דעך, הסתפקנו ב"שלום שלום". כעבור חודשיםהיא תגיד לי כמה קשה היה לה ושהיא בעצם אוהבת אותי. אפילו נעלה אליה לעשות מה שהמוסר שלה כןמאפשר להבזמן שהיאעדייןבקשר, ואני אסתפק בזה.. ביוםלמחרת העניין יראה לי כמו חוויה סוגרת מעגל כיגם ככה לא חשבתי שאראה אותהיותר מדי עכשיו ונראה כאילו היא כבר לא מהווה גורם משמעותי בחיי. למה, אבל למה יומייםאחרי זהאני שוב אוהב אותה כמו פעם? אני תוהה אם זה יפסק מתישהו. היא אפילו אמרה משהו בסגנון "גם אם יהיה לי חבר אחר לא אפסיק להרגי</div>Wed, 25 Jul 2007 11:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (PerAspera)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448669&blogcode=7048552http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=448669&blog=7048552http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448669&blogcode=7046328<div align="right" dir="rtl">היום ביקשתי להצטרף לשתי טבעות. הראשונה "אתאיזם", טבעת קטנה וצנועה. חבל מאוד, צריך לעשות לה שמות, הרי טמון בה פוטנציאל רב. חצי מאלפי הבלוגים הרשומים פהמגוללים את סיפור חייהם שלאנשים דכאוניים ואפלים. חייבים להגיע אליהם בבשורת הקידמה לפני שהבלוגרים מברסלב יקדימו אותנו וירעילו את מוחות הצעיריםהללוכמו שהם נוהגים לעשות השקם וערב.אנחנו לא רוצים להתעורר מאוחר מדי לישראבלוג עם טבעות לכל חצרות החסידות (סתם לא איכפת לי מזה, זו המיסיונריות שאני מתנגד לה). אם הבלוג יעמוד במבחן הזמן, דת ואמונה יהיו נושאים חשובים פה. והאמת שנראה לי שהוא ישרוד, אני לא רודף פירסום גדול ולכתוב בבלוג הוא המענה הטכנולוגי המבורך שמחליף מהעולם את המשפט הפתטי "שלום יומני היקר" שהיה עצוב עוד יותר מטבעות הסגידה למייקל לואיס (לסגוד לאנשים זה יותר גרוע מלסגוד לאלוהים). הטבעת השנייה היא טבעת העוסקת בצה"ל. אני הולך להתגייס בקרוב מאוד, הצבא יהיה הדבר המרכזי ביותר בחיים שלי במשך הרבה שנים. אני כברמבין דבר או שניים על הצבא, יצא לי להתעסק בנושאהרבה.אני גם בטוח שיהיה לי די הרבה מה לכתוב בנושא הביטחון. אם יקבלו אותי יהיה נחמד.</div>Tue, 24 Jul 2007 23:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (PerAspera)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448669&blogcode=7046328http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=448669&blog=7046328http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448669&blogcode=7041994<div align="right" dir="rtl"> אני מניח שכל אחד מכיר את אותם אנשים שהחל מכיתה ז' ככה נוכחותם בשיעורים הולכת והופכת לתופעה נדירה ובלתי צפויה. בסופו של דבר חלקם לא יבוא אפילו למסיבת הסיום וגם לא תהיה להם תמונה אחת מסכנה בספר המחזור. כל מה שיישאר מהם זה ניסיון עלוב לחריזה, פרי מוחם היצירתי של חבריהם המוכשרים לכיתה: "יוסי שלנו ילד מקסים את יוסי שלנו כולם אוהבים חבל שיוסי מבריז משיעורים תמיד מצחיק כשהוא מרביץ למור</div>Tue, 24 Jul 2007 15:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (PerAspera)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448669&blogcode=7041994http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=448669&blog=7041994http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448669&blogcode=7039166<div align="right" dir="rtl">אחח שוטטתי פה בבלוגים בחיפוש אחר כותבים מעניינים. מצאתי כמה, אבל לא כאלה שאני אעניין. חוץ מזה ראיתי כמה משותף יש לנו, לכל בני האדם, בין אם מדובר בפקצה או בסטודנט לרפואה. ככה זה כשאנחנו מרגישים משהו - אותם כימיקלים זורמים לנו במוח ואותן המילים נשפכות לנו על המקלדת. זה די מתסכל האמת. היית מצפה שחוויה כמו אהבה ו\או שיברון לב, תהיה ייחודית לך. יש משהו מכעיס בזה שחצי עולם עובר את אותו הדבר ממש, אפילו אם זה מובן מאליו. שיר על כולנו על ההיא וההוא וכל מה שבינם ומילים שטחנו מכל צד הוא חושב שההיא לא אוהבת אותו וההיא בטוחה שבה הוא בגד <SPAN lang=HE d</div>Tue, 24 Jul 2007 02:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (PerAspera)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448669&blogcode=7039166http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=448669&blog=7039166