לפני כמה ימים  חלמתי שאני, אור הרדיוהדיסט שהיה הטריגר ל-OCD שלי, אמא ואחי הקטן ועוד איזה גרוזיני שאני לא יודעת איך הוא בדיוק קשור, נסענו לניו יורק, או יותר נכון - פשוט מצאתי אותנו שם. הכל היה יותר מדי המוני, אפור, מלוכלך ומלא באור שמש ששורף לך את הנשמה למרות שהיה לי קר בכלל. אמרתי לאמא שאני עושה סיבוב וחוזרת, פשוט כי רציתי לברוח משם. הלכתי ישר איזה כמה דקות, ופתאום מצאתי את עצמי בלונדון, עם המעיל האנגלי השחור היפה שלי, עננים אפורים בשמיים וכנסיות גותיות שמפוסלים עליהן עטלפים ופאבים ברחובות, ופתאום אור צועק לי לבוא, ואני נכנסת ומוצאת את כולם בתוך בית קפה לונדוני טיפוסי צהוב וחמים כזה, הצטופפנו סביב השולחן הקטן ואני, כרגיל, צמודה לקיר פנימי כי ככה אני מרגישה הכי בטוחה, וכולנו אוכלים קצפת שיש עליה סירופ בכל מיני צבעים, בפסים כאלה כמו של זברה -

ואז העירו אותי ואם הייתי קצת פחות שקולה, הייתי ישר מתפלחת לאיזה מטוס וטסה לשם..

יום למחרת חלמתי ש, לא זוכרת איך, אבל הגעתי לקוטב הצפוני או הדרומי, וואטאבר, אבל היו מים קפואים מסביב ועמדתי על קרח לבן עם גופיה שהיא גם חולצת בטן אבל לא היה לי קר, והרבה כלבי ים צהובים-לבנים קטנים עם שפם ומבט באמת חמוד  ותיקי גב חומים ובועות סבון שיוצאות מהפה מצטופפים סביבי וכל כך רציתי לחבק כל אחד מהם אבל ידעתי שאם אני אעשה את זה אז הם יימחצו, ואיזה זקן אחד אמר לי שהם ברחו מבלרוס בגלל שהיא מסתובבת עכשיו עם איפה שחיים אנשים, בעלי חיים וכאלה - לצד של המים, ופתאום ראיתי עיגול לבן ומבריק שהוא בעצם בלרוס מסתובב ברקע שחור ונזכרתי שכלבי הים אולי הצליחו לברוח אבל האנשים בבלרוס לא הצליחו לברוח והם כולם כבר מתים מטביעה, והתעוררתי עם דופק מטורף.

למחרת חלמתי שאני בבית הקודם שלי, בחדר שאני ואחי ישנו בו ביחד כשהיינו קטנים, עם המיטה הכפולה שתפסה את כל המקום, האור הצהוב המוגזם, הצעצועים בכל מקום וציורים שלנו על כל הקירות, ואני שמה במערכת את Faith של הקיור ומחליטה שעוד לא ערב אז הכוח שב- The holly hour לא יוצא אז אני אחכה לערב, ובערב אני, אחי, אמא ואחותי הקטנה יצאנו לטיול בכפר שטיילנו בו כשנסענו לאיטליה שנה שעברה והיה קצת אור יום שהפך לאפור בגלל שכבה עבה של עננים, ו-The holly hour התנגן והסתובבו מול העיניים שלי אחת אחרי השניה תמונות של עלים יבשים ודברים שקרו לי בחיים ואז העירו אותי.

שלשום חלמתי שדוס הורס לי דיסק של רדיוהד ואז נותן לי סקיני ג'ינס ואכן, קצת לפני הטאקוונדו, אני, אחי וחבר שלו ירדנו בספונטניות לקניון וקניתי לי סקיני ודיסק של עמיר לב, ואחרי הטאקוונדו גיליתי שאחי בטעות הרס לי את Hail to the theif.

אני עדיין לא יכולה לכתוב לא על ניין אינצ' ולא על פסטיבל הגיטרות שהיה בנגב בראש השנה בגלל שעדיין לא עיכלתי את מה שהיה יותר מדי טוב בשביל להיות אמיתי

ועל יום כיפור אני בטח שלא אכתוב כי חשבון נפש אני עושה עם עצמי כל הזמן, אני מתנצלת מתי שצריך, שזה בדרך כלל באותו יום או כמה ימים אחרי, ולצום כדי לכפר על חטאיי כלפי העולם? העולם הזה צריך לצום כדי לכפר על חטאיו כלפיי. כמובן שאם לא הייתה הבעיה שאני צריכה לחזק את מערכת העצבים ש(אין)לי, הייתי צמה פשוט כי זה היום היחיד בשנה שאם אני ארעיב את עצמי אז אף אחד לא ינזוף ב או ידווח עליי.

ביום כיפור הקודם, בצהריים, אני ואחי ירדנו לקניון באופניים סתם כי זה הרבה לנסוע ובדרך חזרה נסענו במנהרה הלא נכונה ואיכשהו מצאנו את עצמנו באמצע הכביש לים המלח O:

אבל העיקר שיש לי סוף סוף סקיני ג'ינס! :)

אנה לוקרישיה.