http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448285Down is the New UpheCopyright 2026 Rebel Blood. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448285http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448285&blogcode=7664095<div align="right" dir="rtl">| פתאום מצאתי את עצמי בגני התערוכה, אחרי שהראיתי את הכרטיס שלי למאבטח, מלא אנשים ישבו, עישנו, שתו ודיברו ואני קניתי לי לאכול ולשתות כדי שאני לא אתעלף בהופעה עצמה. הצלחתי להידחס לשורה השלישית, וכשהם עלו, חשבת לניה "רגע.. הם לא נראית כמו ניין אינצ' ולא נשמעים כמוהם.." ואז קלטתי שאלה אנקל המעולים. מכאן - קטותי מכדי לתאר את מה שהיה שם, גם בהופעה שלהם, גם מה שהתפוצץ אצלי בבטן שטרנט עלה לבמה וביצע מולי את השירים ששמעתי כל הזמן, צללתי לתוכם ונאחזתי בהם כשלא היה לי עוד במה,ועוד יותר את הרגע המאושר בחיים שלי, שבו הם שרו את Something I can never have, שבו בכיתי פשוט מרוב שזה היה חזק. צילמתי את הכל בראש שלי והתמונות נשארו חדות כאילו אני שוב חוזרת לשם וכל רגע שאני רוצה להרגיש את זה שוב, אני רק מריצה את הכל שוב. מאז אותו יום, ניין אינצ' ניילז הם בשבילי סמל לחיים. || גם על זה אי אפשר להרחיב, פשוט כי זה רק יחליש את מה שזה היה באמת. המדבר שלא זז, הסדנאות שאפשר היה להגיע ולצאת מתי שרוצים, לשכב על השטיחוניםולהיצמד לכל מילה וללמוד עוד הרבה על מה שאפשר לעשות רק עם גיטרה, מילים וקול, ההופעות המדהימות</div>Sat, 13 Oct 2007 22:21:00 +0200rebelblood@walla.com (Rebel Blood)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448285&blogcode=7664095http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=448285&blog=7664095http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448285&blogcode=7527112<div align="right" dir="rtl">לא כתבתי לת'ום מאז ראש השנה ויש יותר מדי דברים שקורים, שיש סיכוי טוב מאוד שאשכח אותם אם לא אכתוב עליהם, אבל אין לי כוח נפשי לכתוב כשגם ככה אני לא יכולה להתמודד עם עצמי כשאני לבד. כשאני מחוץ לבית, בכל מקום חוץ מבית הספר אני פורחת, אני מושא השראה, אני תורמת מעצמי ליצירת סביבה מושלמת וטובה כל כך, אני הכל - אבל כשאני חוזרת הביתה או הולכת בבוקר לבית הספר, זה שוב חוזר. בבית הספר זה הצרחות של אנשים חסרי דאגות שהדבר היחיד שנותר להם לעשות בחיים האלו זה לפרוק עול (עליי) , אבל נוגסים במערכתהעצביםשלי וגורמים לה לצלצל לי באוזניים עד שהדבר היחיד שנותר לי לעשות זה לבכות, בזמן שהם נתקעים בי, חוסמים בפניי את הדרך כשאני עולה במדרגות לכיתה ולהם בא להבריז וצועקים משהו לחברים שלהם בלי לשים לב שאני נמצאת שם. זההמורים שמנסים לשאוב אותי מעצמי ובגלל שאני כל כך חלשה עכשיו, אולי זה אפילו סוף סוף יצליח להם. זה התקפי החרדה בשיעורים, הדפיקות בגב, הנחיתות בגוף, רוברט סמית' שצועק עליי ללא רחמים את מה שהפכתי אליו, את הדרך שבה אני הורסת לעצמי ולאלה שאני כל כך אוהבת את החיים פשוט כי אין לי ברירה. זה להיות כלואה בחדר ס</div>Wed, 26 Sep 2007 18:06:00 +0200rebelblood@walla.com (Rebel Blood)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448285&blogcode=7527112http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=448285&blog=7527112http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448285&blogcode=7494213<div align="right" dir="rtl">לפני כמה ימים חלמתי שאני, אור הרדיוהדיסט שהיה הטריגר ל-OCD שלי, אמא ואחי הקטן ועוד איזה גרוזיני שאני לא יודעת איך הוא בדיוק קשור, נסענו לניו יורק, או יותר נכון - פשוט מצאתי אותנו שם. הכל היה יותר מדי המוני, אפור, מלוכלך ומלא באור שמש ששורף לך את הנשמה למרות שהיה לי קר בכלל. אמרתי לאמא שאני עושה סיבוב וחוזרת, פשוט כי רציתי לברוח משם. הלכתי ישר איזה כמה דקות, ופתאום מצאתי את עצמי בלונדון, עם המעיל האנגלי השחור היפה שלי, עננים אפורים בשמיים וכנסיות גותיות שמפוסלים עליהן עטלפים ופאבים ברחובות, ופתאום אור צועק לי לבוא, ואני נכנסת ומוצאת את כולם בתוך בית קפה לונדוני טיפוסי צהוב וחמים כזה, הצטופפנו סביב השולחן הקטן ואני, כרגיל, צמודה לקיר פנימי כי ככה אני מרגישה הכי בטוחה, וכולנו אוכלים קצפת שיש עליה סירופ בכל מיני צבעים, בפסים כאלה כמו של זברה - ואז העירו אותי ואם הייתי קצת פחות שקולה, הייתי ישר מתפלחת לאיזה מטוס וטסה לשם.. יום למחרת חלמתי ש, לא זוכרת איך, אבל הגעתי לקוטב הצפוני או הדרומי, וואטאבר, אבל היו מים קפואים מסביב ועמדתי על קרח לבן עם גופיה שהיא גם חולצת בטן אבל לא היה לי קר, וה</div>Fri, 21 Sep 2007 20:00:00 +0200rebelblood@walla.com (Rebel Blood)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448285&blogcode=7494213http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=448285&blog=7494213http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448285&blogcode=7375759<div align="right" dir="rtl">. . .Like a new born החולשה במערכת העצבים שהופכת ליותר ויותר מורגשת ככל שהאנשים במסדרונות צורחים ונתקעים בי, התקפי החרדה שנובעים מאותה חולשה, הפלאשבקים מניסיון האונס, הכמיהה לאלכוהול, להרואין וללחתוך, הפחדים שלא עוזבים והמחשבות הנוראיות שנתקעות על גלגלי העיניים, העצב הכבד, הידיעה שלא יהייה בסדר אף פעם,אפילו לא המחשבה על הצו הראשון מחר - שום דבר לא יכול להעציב אותי היום. לא באמת. לא כשמחר ניין אינצ' ניילז בכבודם ובעצמם יעלו לבמה. אחרי זה, הכל יהייה כל כך קטן, כמו אחרי ההופעה של בלונד, ולו רק לשבוע. אנה לוקרישיה. </div>Tue, 04 Sep 2007 17:02:00 +0200rebelblood@walla.com (Rebel Blood)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448285&blogcode=7375759http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=448285&blog=7375759http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448285&blogcode=7369154<div align="right" dir="rtl">מעולם לא אמרתי שחיי נוראיים ואני גם לא חושבת שאי פעם אומר, אבל אני לא חושבת שיש מישהו שהיה רוצה לחיות בתוך נעלי הוואנס הורודות שלי. אנה לוקרישיה. </div>Mon, 03 Sep 2007 16:03:00 +0200rebelblood@walla.com (Rebel Blood)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448285&blogcode=7369154http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=448285&blog=7369154http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448285&blogcode=7334190<div align="right" dir="rtl">תחזירו לי את מערכת העצבים שלי. איך אתה מצפה ממני להיות יותר חזקה, כשבקושי עברו שבועיים מאז ההתמוטטות? כשתראו מערכת עצבים ורודה, מרוטה ונוצצת מזיעה בבקשה מכם, תנו לה לשכב כמה ימים במקום רגוע, תצבעו אותה, תקשטו אותה, תעשו בה מה שאתם רוצים ושלחו למערכת. אם אתם לא יכולים לתת לי לעשות את אותו הדבר לעצמי, פשוט חבל לכולנועל המאמץ. צעקתי יותר מדי חזק וברחתי יותר מדי רחוק. תחזירו לי את מערכת העצבים שלי. (שנתיים ויותר של OCD, טריכוטילומניה, תרופות פסיכיאטריות ל-4 חודשים, אנורקסיה, דיכאון, מאניה דפרסיה, בגרויות וניסיון אונס זה כבר יותר מדי בשבילי) You don't know what it's like YOU DON'T KNOW WHAT IT'S LIKE To love somebody To love SOMEBODY The way I love you YOU DON'T KNOW WHAT IT'S LIKE לפני כמה ימים ניסיתי להירדם וחשבתי על אוון וכמה טוב יהייה לנו ואיכשהו זה הגיע לזה, ככל הנראה מכפות רגליים, לאבא שלי, למבט הרדוף והמת שלו בזמן ששיחקנו כולנו רביעיות. נזכרתי בהוא שאמר לי שיש אנשים שהנשמה שלהם גוועת עוד לפני שהגוף בכלל מתחיל לחשוב על להתחיל להתבלות, ואסור לי לתת</div>Wed, 29 Aug 2007 22:30:00 +0200rebelblood@walla.com (Rebel Blood)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448285&blogcode=7334190http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=448285&blog=7334190http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448285&blogcode=7300870<div align="right" dir="rtl">(מהיומן שאני כותבת לת'ום יורק) "... וככה הן, המחלות שבי. תופסות אותי ברגעים הכי קשים שלי (במיוחד ברגעים שבהם אין לי אף אחד או כשמשהו רע קורה, קרה או עומד לקרות) ומהוות בשבילי לא רק חברה, לא רק מילוי של כל מה שאני לא יכולה לקבל מאנשיםולא רק שליטה ברגשות שאמורים להתפרץ אבל הן, כמו מלאכים טובים, פשוט עוצרות אותם ומונעות ממני לפחד, לכאוב, להרגיש בודדה או אפסית או כל דבר אחר שאני לא רוצה להרגיש פשוט כי אני לא רוצה, בצורה הכי טבעית ואינסטינקטיבית שאפשר. בהתחלההכל טוב ויפה - אני הופכת לזוהרת במיוחד בין כל האנשים הרגילים והכבויים, אני מצליחה בכל מה שאני רק רוצה, אני מעיפה את כל הבעיות שצצות לי בדרך, כוללהבעיה הגדולה שהביאה את אותה מחלה אליי, בהנפת שיער נון-שלנטית, נותנת למחלה את כל מה שהיא מבקשת בתמורה בחפץ לב, כי אני הרי כל כך אסירת תודה לה על מה שהיא עושה בשבילי - את רוצה את השיער שלי? אין בעיה, כל עוד את איתי אני אסתדר עם כל מה שיבוא עליי כשלא יהייה לי אותו יותר. שאני אדפוק בשבילך על מרצפות כל כמה שניות ואחשוב רק על זה? עדיף לחשוב על זה מאשר על מה שאתה מגן עליי מפניו.את רוצה את הגוף שלי</div>Sat, 25 Aug 2007 21:02:00 +0200rebelblood@walla.com (Rebel Blood)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448285&blogcode=7300870http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=448285&blog=7300870http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448285&blogcode=7268359<div align="right" dir="rtl">מה שרואים משם לא רואים מכאן, אבל מה שרואים מכאן לא רואים משם. אנה לוקרישיה. </div>Tue, 21 Aug 2007 20:15:00 +0200rebelblood@walla.com (Rebel Blood)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448285&blogcode=7268359http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=448285&blog=7268359http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448285&blogcode=7251065<div align="right" dir="rtl">יש לי שטף דם ענקי ביד שמאל שמוסתר על ידי סופג זיעה אדום של אמילי דה סטריינג', מהריב האחרון עם אוון, כשלא יכולתי לסבול את מה שהוא אמר לי, אז במקום לצעוק עליו חזרה ולהרוס לנו את הכל, נשכתי את עצמי הכי חזק שאפשר. הייתי רוצה להיכנס לחדר שבו יש את המחשב פשוט כי החדר שלי הוא המקום הכי לא מתאים ולשים במדיה את כל השירים שאני הכי אוהבת, ואז לקחת את המספריים הקטנים המשמשים אותנו לגזירת ציפורניים ולחתוך בדיוק במקום שבו שטף הדם נמצא ואז, אז ייצא ממני זרנוק קטן אבל חזק של דם, שכשאני אושיט את היד קדימה, הוא ייראה כמו מזרקה קטנה ואדומה שיוצאת לי מהיד, וככה, בחדר הנעול, כשהשירים של רדיוהד, של הקיור, של הסיסטרז אוב מרסי וכל מי שאני אוהבת יזעקו את עצמם, הדם שלי ישפריץ את עצמו מהגוף שלי לאיטו. קאזו תיבהל, אנדרו ינסה להסב את תשומת ליבם של כל מי שבסביבה, רוברט ינסה לשכנע אותי להפסיק את זה, טרנט יצרח צרחה אחת ארוכה ומצמררת ות'ום יבכה עליי, אפילו בלי שהם יודעים את זה.וכשטיפת הדם האחרונה תצא ממני והמזרקה תפסיק מלפעול - שום דבר לא באמת ישתנה. בגלל שכלהזמן הם, כמוני, שבורים וצועקים ומטיחים בעולם הזה שמשהו פ</div>Sun, 19 Aug 2007 17:55:00 +0200rebelblood@walla.com (Rebel Blood)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448285&blogcode=7251065http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=448285&blog=7251065http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448285&blogcode=7249142<div align="right" dir="rtl">היום אני חצי שנה בלי תלישת שיערות. And you know how hard is for me to shake the disease - לא העזתי אפילו לחלום שאני אגיע ליום הזה. ראיתי היום שני פרפרים לבנים ופרפר אחד בצבע כתום רדיואקטיבי. ואז עוד אחד. ועוד אחד. ועוד אחד. ואדם נפלא בשם טרנט רזנור שעומד להגיע בתחילת ספטמבר לארץ אמר ש הייתה לו חוויה על טבעית שהוא בטוח שהתרחשה במציאות - שבה סבתא שלו ביקרה אותו בבית שלו והעבירה לו מסר: שהחיים הם מעבר למה שאנחנו רואים ומרגישים ונוגעים, ושכולנו מחוברים איכשהו. זה גרם לו להרגיש שהכל יהייה בסדר. . . . So fucking beloved אנה לוקרישיה. </div>Sun, 19 Aug 2007 14:16:00 +0200rebelblood@walla.com (Rebel Blood)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448285&blogcode=7249142http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=448285&blog=7249142