אחמד לא הצליח להפסיק לחשוב איפה הנערה הזו תוכל להיות? דפיקה בדלת העירה אותו מהמחשובות,
"אדוני הוא פה"
"הכנס אותו!"
"מיד"
"חמיד טוב לראות אותך"
"גם אותך ירום הודו במה אפשר לעזור?"
"ראיתי בקניון נערה יפה באופן מדהים..."
"ואתה חייב למצוא אותה.."
"איך אתה יודע?"
אני שומע בקשות כאלה כל יום"
אחרי הכל אתה החוקר הכי טוב בכל המזרח התיכון"
"תודה ירום הודו אבל בכל זאת מה תרצה שאני אעשה?"
"מה לא ברור חמיד? תמצא אותה!"
"אני אעשה את זה הכי מהר שאפשר אדוני"
"קח כמה זמן שאתה צריך אבל שזה יהיה היום "
"כן אדוני "
"עכשיו לך"
*&*
ישבתי לי חסרת מנוחה בווילה הגדולה של ההורים שלי, היה לי הכל אבל לא היה לי כלום. היו לי אמא,אבא ומטפלת צמודה ואחראית משק אבל לא היה לי מישהוא או מישהיא שיכולתי לסמוך עליו. כל כך רציתי לספר למישהוא שאני מאוהבת, בבחור ההוא בנער היפה הזה. השתדלתי ללכת עם אמא לחנות ההיא רק בשביל הסיכוי הקטן שאני אראה אותו שוב. לא ידעתי מה לעשות כדי לראות אותו שוב. מיום ליום הפסקתי לאכול וחליתי לא הייתי יוצאת החוצה. הפנים שלו הציצו לי מכל מקום כאילו הפנים שלו קועקעו בתוך עיניי וכבר לא ידעתי מה לעשות.
*&*
"אדוני"
"כן"
"יש פריצת דרך"
"מצוין"
המשך יבוא...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
