אני אמא

היה לי היום יום נוראי בבית הספר.

בעצם נתחיל מאתמול, בגלל ימי הורים לא אכלתי ולא הזרקתי אינסולין בזמן ובבקר קמתי כשמד הסוכר זועק. הערך של הבקר היה גבוהה נורא.

וזה כמובן משפיע על כל היום.

ככה נגרר לו היום,

כל דבר הרגיז אותי,

שלא נדבר על חוסר כבוד והתנהגיות איומות של תלמידים.

ואז,

הגיע הצילצול של 13:10,

וידעתי שאני הולכת הביתה.

הולכתי לשקט ולשלווה.

לאושר שלי.

הגעתי הביתה והלכתי לישון.

מאיר הביא את אוּרי המדהים מהמטפלת.

ואוּרי, עם החיוך המתוק שלו,

נותן לי נשיקות...

קורא לי אֵמָההה

מחבק אותי בידיו וקטנות ומבקש בָּהה (בקבוק עם מים..)

תמיד חלמתי על זה, אף פעם לא תארתי לעצמי שזו כזו הרגשה עילאית.

איזה אושר,

איזו שמחה,

איזו שלווה.

כמה טוב בבית.