אני אמא

אצלנו  סוף החופש מתאפיין בהרבה רגיעה מצד אחד,

אורי ממשיך במסגרת בה היה בשנה עברה,

הוא חוזר הביתה, למוכר.

אני לעומת זאת עד היום עוד לא יודעת מה אני אעשה ב-1 בספטמבר 2011.

אני אמנם חוזרת לעבודה אבל כנראה שלא לבית הספר שבו עבדתי כמה וכמה שנים טובות.

אני שמחה על שינוי.

שינוי בדרך כלל הוא דבר טוב שיביא אותי רק למקומות טובים יותר.

החופשה עם אורי כייפית באמת,

כייף להיות איתו,

לשחק איתו בכבאיות, או מלחמה.

לאפות איתו עוגיות.

ללכת איתו למקומות שונים.

להכין איתו סלט.

לצייר איתו, ולשיר.

ככיף איתו כי הוא כזה סקרן וחמוד,

הוא כל כך שואל ומנסה להבין את עולם המבוגרים...

חבל לי שביומיים האחרונים אני לא מרגישה כל כך טוב,

מן הרגשה כזו של שפעת מתקרבת...

ולכן אני יותר נחה ואורי משחק סביבי, מצייר ועושה דברים של אוריים,

עצוב לי שהוא נמצא איתי כשאני מרגישה ככה רע.

עצוב לי שאני לא יכולה לעשות איתו עוד כל מיני כייפים.

יש לי מן תחושה של...

סוף והתחלה.

שמחה על הסוף, וגם עצובה בגללו.

מאושרת מההתחלה וגם חוששת ממנו.

יום נעים!