אני אמא

כל כך מהר עבר לי השבוע אני לא מספיקה לעשות חצי ממה שאני צריכה.

ככה בעבודה ככה גם בבית.

בעבודה חצי מהדברים שאני צריכה לעשות אני לא מספיקה,

אני מרגיעשה שאני כמו איזה סביבון... ולא מגיעה לכלום.

ובבית????

אותו דבר.

הארונות של הבגדים??

קטסטרופה.

חדר העבודה שלי?

שלא נדע ...

סל הכביסה??

הסיפור שלא נגמר.

המגירה שח הניירת?

עוד רגע צורחת הצילו...

ואני??

עייפה.

פשוט עייפה.

אין זמן להגיע למחשב.

אין לי זמן להכין דברים כייפים לתלמידים שלי.

אין לי זמן סדר את כל התמונות של אוּרי שבמחשב.

(אני כל כך רוצה לערוך אותן לספר כזה שיש בכל מיני אתרים..)

כל שבוע אני אומרת לעצמי,

יום ד' יום חופשי אני אעשה....

ואעשה ואעשה.

ובסוף

כלום.

 נאדה.

.nothing

....

אני בכל פעם מבטיחה לעצמי 3 פעמים בשבוע חדר כושר,

איפה עם אני מגיעה פעמים אני מאושרת. אבל בדרך כלל גם זה לא.

(סתם משלמת ... ולא משתמשת...).

בקיצור,

לא קל.... וןמאד מתסכל.

ועכשיו לשבוע שיבוא.

השבוע הקרוב הוא שבוע מיוחד במשפחה שלנו,

אנחנו שלושה אחים (מתוך ארבעה) שחוגגים יומהולדת באותו שבוע.

החגיגות מתחילות מחר עם:

 אחותי שחוגגת 39.

אחר כך,

אחי שיחגוג 44

ואני אחרונה ביום ו' הבאה.

אכתוב אני מקווה פסוטים מיוחדים.

(לפחות היום הייתי בחדר כושר - אני מנסה לעודד את עצמי..)

זהו אני מסיימת כאן והולכת קצת לנוח.