"טוב עכשיו אנחנו יכולים לדבר בפרטיות," ליאה וריו ישבו בסלון בביתה של ליאה.

"או שאתה מעדיף לנוח  קודם?" היא הביטה עליו, הוא ישב מולה על הספה.

"לא אני מעדיף לדבר." ריו אמר כשהבעה מבשרת רעות על פניו.

"אתה לא הגעת לפה כי סתם התגעגעת, נכון?" ליאה הסתכלה אחורה בשביל לוודא שאביה לא באיזור.

"לא. אני פה בשליחות." טון דיבורו של ריו היה רציני והוא נראה כאילו הוא עומד להודיע לליאה על מותו של קרוב.

"אולי תתחיל מהתחלה?" ליאה העדיפה לדעת את הפרטים לפני שתדע מהי אותה ה"שליחות" של ריו.

"לפני שנה, כשהיית בביתי זוכרת כשראית את הכתבה בעיתון על השבויים מהכפר שלך, בקשת ממני לחפש מידע נוסף על כך?" לרגע כשריו דיבר על העבר, אותו ניצוץ האש הישן הופיע בעיניו אך מיד כבה.

"כמובן שאני זוכרת." ליאה נראתה קשובה לכל מילה שאמר, וכך היה.

"אז בשביל להשיג את המידע שהציל את חברי הכפר שלך, הייתי צריך לשלם מחיר מסוים."

"או, ריו. למה לא אמרת לי?" ליאה החלה להרגיש חרטות על כך שהייתה צריכה לערב את ריו בכל העניין.

"זה בסדר. המחיר היה, שהייתי צריך להצטרף למחתרת שנלחמת בשלטון הגל החדש. את מבינה, האיש שהשיג בשבילנו את המידע, הוא סגן נשיא המחתרת וזה התפקיד שלו. כעת, יש בידיו מידע שיכול להפיל את שלטון הגל החדש ולהחזיר את השלום, אבל בשביל כך צריך את שיתוף הפעולה של שלושת המדינות הנותרות. ואני השליח שאמור לאחד את המדינות ללחימה בגל החדש." ריו סיים לדבר ואז לקח נשימה עמוקה.

ליאה הביטה עליו ולא ידעה מה לומר. "אני רוצה לבוא איתך." לבסוף אמרה.

דבריה לא הפתיעו אותו בכלל. "אני יודע, אבל אני לא יכול לתת לך לעשות את זה. זה מסוכן מדי. ואני לא רוצה שמישהו יפגע. אבל אני כן צריך שתעזרי לי במשהו."

"במה?" קולה היה מעט עצוב מהאכזבה שריו לא נותן לה להצטרף אליו לשליחות שלו אחר השלום.

"הגעתי לפה בשביל לדבר עם שליט ממלכת דמירה ואני צריך שתשמשי לי כמדריכה." ריו לא הרגיש בנוח לבקש זאת ממנה.

"בתנאי אחד, שתתן לי להצטרף אליך." ליאה לא ויתרה.

"כבר אמרתי לך שאני לא מסכים." ריו נעמד. "אני לא רוצה שאף אחד נוסף יפגע."

"אבל זאת מחובתי! אחרי שעזרת לי להציל את הכפר שלי אני חייבת לעשות את זה. וגם בתור ידידה שלך, אני רוצה לעזור לך." ליאה נעמדה גם כן וחסמה את דרכו.

"את פשוט לא מבינה. אחרי מה שעשינו, הקיסר קראהין השתגע. הוא הפך לפרנואיד. הוא הורג כל מי שמתנגד לו, כובש יותר ויותר שטחים, הוא אפילו הורג את חייליו רק אם הוא חושד שמישהו זומם תכנית להפילו! הוא אפילו הפר את קודש היסודות ושלח פלוגה שלמה בשביל לכבוש את פייאראמיר! זה יותר מדי מסוכן!" הוא החל לכעוס בגלל הדברים שגורמת המלחמה וגם בגלל עקשנותה של ליאה.

"ובגלל זה אני רוצה לעזור לך! אתה תצליח יותר עם מישהו יבוא איתך ויעזור לך להתמודד עם כל הסכנות האלו." למרות הכל, ליאה עדיין עמדה על שלה. היא לא יכלה לתת לריו לצאת למסע הזה לבדו.

"אם את רוצה לעזור לי, תשמשי לי כמדריכה! תאמיני לי, שגם אם תעשי רק את זה זה יעזור לי המון. ואני ארגיש הרבה יותר טוב, אם אני אדע שאת בטוחה." ריו עקף את ליאה ופנה לכיוון היציאה.

"אף אחד לא בטוח אם כל מה שאמרת נכון! כל עוד קיסר קראהין שולט בצבא האש, הרבה אנשים נוספים ימותו וגם אתה עלול למות! בדיוק כמו שאתה עזרת לי, אני רוצה לעזור לך!" ליאה הטיחה בו את דבריה.

"וכמו שאתה מרגיש, שאתה תעשה כל דבר שביכולתך בשביל לעזור לעצור את הטירוף הזה שהשתלט על עולמנו, כך גם אני מרגישה! אז תדע שאם תסכים לקבל את הדרכתי, אתה מסכים לקבל גם את הצטרפותי למסעך." קולה של ליאה החל לרעוד לקראת סוף נאומה.

ריו ידע שליאה צודקת. ובכל זאת הוא לא יכל להכנע לרצונה. הוא כבר ראה מספיק מוות וסבל. והוא לא רצה שמישהו נוסף יסבול בגלל אחריותו. במיוחד לא ליאה. "אז כנראה שאני אצטרך למצוא לעצמי מדריך אחר." ריו אמר ויצא מהבית. ליאה נותרה לבדה, מאוכזבת וכאובה.

ריו ישב בבית הקפה הראשון שמצא אחרי שעזב את ליאה. הוא לא רצה שזה יקרה. הוא קיווה שליאה תבין אותו, אך הוא ידע שזה מה שיקרה, הוא ידע שהיא תתעקש לא משנה מה.

העובדה שבבית הקפה נמצאו רק הוא, בעל המקום ולקוח קשיש שישב בפינה מרוחקת נחמה את ריו.

הוא היה זקוק לשקט. זכרונות רבים שטפו את מוחו באותו הרגע. כל אותם האנשים המתים שראה בזמן פעילות המחתרת בשטחים, כל הרדיפות אחרי החשודים בהתקוממות כנגד השלטון שאלצו אפילו את סבתו וסבו לברוח ולהתחבא, גרמו לריו להרגיש רק יותר אשם.  הוא ידע שהוא חייב לפעול מיד. מחכה לו עוד מסע ארוך לפניו. 'אבל איפה אני אמצא עכשיו מדריך טוב מספיק?' ריו חשב והביט סביבו. כבר הייתה שעת ערב ורוב האנשים פנו חזרה לבתיהם. 'וצריך למצוא גם מקום לינה.' היה עליו לעשות כ"כ הרבה דברים שחשיבותם קטנה ליד חשיבותה של שליחותו.

"ריו..." ריו הביט לאור וראה את ליאה עומדת מאחוריו. "אני מצטערת." היא אמרה.

ריו לא הוציא הגה. ליאה התיישבה לידו והמשיכה לדבר.

"לא הבנתי זאת קודם, אבל אתה צודק. אני מוכנה לעשות כל דבר שתבקש ממני שיכול להציל את כל טאיז'ין. אפילו אם זה רק לשמש לך כמדריכה בארצי." הבעתה היתה עצובה אבל חזקה והחלטית.

"תודה." לריו הוקל בהרבה כעת כשליאה הפסיקה להתעקש על הצטרופתה למסעו המסוכן.

"אבל יש לי בקשה אחת." ריו התחיל לחשוש, אולי הוא שמח מוקדם מדי.

"והיא?" הוא קיווה שהתשובה לא תהיה מה שציפה.

"שתספר לי כל פרט של התכנית שלך ושל המחתרת. אם אתה יכול." ליאה חייכה חיוך עגום.

"נראה לי שאני יכול." ריו חייך גם הוא. חיוכה של ליאה הפך לעליז יותר.

"עכשיו, איפה אתה מתכוון לישון? כי נורא קר בחוץ בלילות." ליאה קפצה מכיסאה.

"את האמת, עדיין לא-" , "כמו שחשבתי. אתה מוזמן להתארח אצלנו בבית."

"תודה, ליאה." ריו הרכין את ראשו. ומיד לאחר מכן הרגיש את חום זרועותיה של ליאה עוטף אותו.