http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442315המסע אחר השלוםheCopyright 2026 NovemberRain. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442315http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442315&blogcode=11156125<div align="right" dir="rtl">ישבתי וקראתי את מה שכתבתי. כל כך נוסטלגי.הרבה דברים השתנו מאז. מן הסתם, הרבה זמן עבר מאז.אני רוצה להמשיך לכתוב, להמשיך את הסיפורים, להתחיל מחדש, אבל משהו עוצר אותי.האם זה חוסר הזמן? האם זה בגלל חוסר השראה ורעיונות? האם זה בגלל שסגנון הכתיבה שלי השתנה וכל מה שהתעניינתי בו פעם השתנה?בקשר לראשון - אם ארצה מאוד אני בטוחה שאוכל למצוא זמן, בקשר לשני - הוא לא כל כך נכון; המוני סיפורים מתרוצצים בראשי ומחכים לרגע שאשחרר אותם על דף,אבל אני לא יכולה למצוא המשך מתאים לסיפורי הקודמים. אז זה משאיר את השלישי...איך אותו אפשר לפתור?אני רוצה להתחיל שוב פעם לכתוב אבל בכל פעם שאני מנסה, משהו עוצר אותי. האם זה מה שנקרא מחסום כתיבה? אבל אחד שנמשך כ"כ הרבה זמן?אולי פשוט כדאי שאוותר על כל הקטע של הכתיבה? לא. אם הייתי מוכנה לוותר הייתי סוגרת את הבלוג. כנראה שזאת התקווה היחידה שלי, שיום אחד אחזור לכתוב בבלוג הזה, ובגלל זה אני לא מוכנה לסגור אותו.אני מקווה שזה לא באמת הסוף, ושההתחלה החדשה תבוא בקרוב, וכשהיא תבוא, שכל הסיפורים שאכתוב יהיו טובים יותר, רעננים ומרגשים.אין כמו כתיבה. הכתיבה היא המפלט של הדמיון.</div>Fri, 14 Aug 2009 23:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (NovemberRain)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442315&blogcode=11156125http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=442315&blog=11156125http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442315&blogcode=9480298<div align="right" dir="rtl">"הלילה נישן ומחר נצא אחרי עלות השחר." ליאה דברה כששבו לביתה והתיישבו בסלון. "אי אפשר לצאת לפני זה?" ריו שאל. "אפשר. אם אתה רוצה להתהלך בחשיכה." ליאה חייכה. "תשאר פה. אני אלך לדבר על זה עם אבי ואחזור." היא נעמדה. "ליאה, אני מבקש שלא תספרי לאביך על מטרת בואי לכאן. חשוב לשמור על חשאיות המשימה שלי עד שנדבר עם מלך דמירה. ככל שידעו על כך פחות אנשים, כך פחות יהיו בסכנה." הבעתו נשארה רצינית.</font</div>Mon, 30 Jun 2008 21:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (NovemberRain)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442315&blogcode=9480298http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=442315&blog=9480298http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442315&blogcode=9096014<div align="right" dir="rtl">"טוב עכשיו אנחנו יכולים לדבר בפרטיות," ליאה וריו ישבו בסלון בביתה של ליאה. "או שאתה מעדיף לנוח קודם?" היא הביטה עליו, הוא ישב מולה על הספה. "לא אני מעדיף לדבר." ריו אמר כשהבעה מבשרת רעות על פניו. "אתה לא הגעת לפה כי סתם התגעגעת, נכון?" ליאה הסתכלה אחורה בשביל לוודא שאביה לא באיזור. "לא. אני פה בשליחות." טון דיבורו של ריו היה רציני והוא נראה כאילו הוא עומד להודיע לליאה על מותו של קרוב. "אולי תתח</div>Tue, 29 Apr 2008 20:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (NovemberRain)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442315&blogcode=9096014http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=442315&blog=9096014http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442315&blogcode=9064668<div align="right" dir="rtl">ליאה הושיטה את ידה לריו, עוזרת לו לקום. הקהל שצפה בקרב דקה לפני זה, התחיל להתפזר, כשרובם פונים בחזרה לתוך הפונדק. "עבר הרבה זמן." ריו אמר לאחר שראה שליאה שמרה על שתיקה. "כמעט שנה." ליאה חייכה ואז אחזה בידו. "קדימה, אני חייבת להכיר לך את כולם!". הם הלכו בדרכים השונות בכפר, כשליאה מובילה את ריו. הוא הביט סביבו. בצידי הרחוב עמדו חנויות קטנות ורבות כשכל אחת מציעה סחורה אחרת. באחת, הוא ראה איש זקן אשר מחר ספרים ומגילות. באחרת, הוא ראה אישה מוכרת בגדים ססגוניים כשהגבר שלידה מכר פרוות בצבעים ובגדלים שונים. ברחובות, ילדים קטנים עקבו אחרי אימותיהם שנשאו סלים רבים, גברים עמדו ושוחחו ביניהם, נשים ז</div>Thu, 24 Apr 2008 22:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (NovemberRain)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442315&blogcode=9064668http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=442315&blog=9064668http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442315&blogcode=9043140<div align="right" dir="rtl">הוא הלך בדרך הלבנה מרגיש את הקור החודר לגופו עד עצמותיו ומקפיא אותן. למרות שהיה כבר סוף החורף, הקור והקרח תמיד שררו בארץ זו. הוא נכנס לתוך פונדק בתקווה שיהיה שם חם יותר, אך לצערו באותו הפונדק הטמפרטורה בקושי שאפה לאפס. הוא התיישב על הכיסא הקר ליד הדלפק הקר לא פחות. המלצר עמד מולו, מאחורי הדלפק, והביט עליו בחשדנות. אחרי שהניח את הכוס שניגב במקומה, המלצר ניגש אליו. "מה ירצה אדוני?" המלצר שאל. "חימום..." הוא מלמל והתכרבל בתוך עצמו, עד כמה שאפשר זאת הכיסא שישב עליו. בהתחלה, הבעתו של המלצר הייתה זעופה אך מיד התפשט על פניו חיוך</div>Mon, 21 Apr 2008 18:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (NovemberRain)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442315&blogcode=9043140http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=442315&blog=9043140http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442315&blogcode=9007577<div align="right" dir="rtl">טאיז'ין (TAYJIN) - עולם היסודות. יותר נכון, העולם האבוד של היסודות. ובעולם הזה, האנשים החיים בו מתחלקים לפי ארבעת היסודות: אש, אדמה, מים ואוויר. חלק מבני האדם החיים בטייג'ין נולדו עם היכולות לשלוט בסוג מסוים של יסוד. בני האדם האלו נקראים "האלמנטדארים" משילוב המילים אלמנט-מילה נרדפת ליסוד ודאר-בעל היכולת, כלומר בעלי היסוד. ממלכת אומת האש (פאייגון FAYEGON)- ממלכה המשתרעת על אי ענקי לאורך כל הצד המערבי של טייג'ין. בממלכה זאת השלטון הוא שלטון קיסרות. בממלכה זאת רק הגברים הם אלמנטדארים של האש. אבל יש כאלו האומרים, שחלק מהנשים של אומה זאת, הן אלמנטדאריות של ברק. אלמנט שכביכול, הוא אומנות שנשות שושלת הקיסרות פיתחו. ממלכת האדמה (דזאדון DEZADON)- ממלכה זאת שולטת על חלק נרחב של מדבריות מזרח טייג'ין ועל הרי הגריניטס הנמצאים בדרום המדבריות. ממלכת האדמה נשלטת על ידי מלך בעל עוצמה, שעל עוצמתו גובר רק טוב ליבו. ממלכת האדמה ידועה בתור יופיה ושגשוגה. יש המספרים שזאת רק העיר החיצונית ושמתחת לאדמה, אי שם בעמקי הרי הגריניטס, מסתתרת לה העיר האמיתית שאין שנית לה. מדינת האוויר (דואר DUAR)- נמצאת ב</div>Wed, 16 Apr 2008 13:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (NovemberRain)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442315&blogcode=9007577http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=442315&blog=9007577http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442315&blogcode=8856108<div align="right" dir="rtl">הבלוג נסגר זמנית בשל מחסום כתיבה. הראש מלא ברעיונות אך היד אינה יכולה להעלותם על הדף כראוי. ולכן אני נאלצת לקטוע את הסיפור. אולי, מדי פעם אני אעלה כמה קטעים, יצירות קטנות שכתבתי, אבל בכל הנוגע לסיפורים, אני לא אמשיך אותם בתקופה הקרובה. אני מצטערת על כך, אבל אני מבטיחה שברגע שאתגבר על מחסום הכתיבה שלי הבלוג יחזור לפעול כרגיל ואולי אפילו יותר טוב. מה שבעצם אני מנסה להגיד זה, שאני לוקחת "חופשה" בשביל להתרענן ולהוריד מהלחץ שאני מרגישה, בכדי שאוכל לחזור לכתוב ולהנות מזה כמו פעם. אז אל תצפו לפרקים או להמשך הסיפור בזמן הקרוב. עמכם הסליחה, ותודה לכל אלו שקראו את הסיפורים שלי, תודה על כל התגובות הנפלאות, תודה על הדברים, שאתם הקוראים, עשיתם בשבילי בלי להיות מודעים לכך. אני מקווה שלא אכזבתי אותכם ושאני אוכל לחזור לכתוב בקרוב מאוד. </div>Fri, 21 Mar 2008 22:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (NovemberRain)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442315&blogcode=8856108http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=442315&blog=8856108http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442315&blogcode=8732954<div align="right" dir="rtl">ליז נייט ובובי טיילו בפארק. זאת הייתה שעת צהריים שמשית והרבה זוגות ומשפחות טיילו בפארק ונהנו מצהריים נעימים. "מה את רוצה לעשות עכשיו?" נייט שאל את ליז. הוא הלך לצידה כאשר בובי מוביל אותם. הם נמנעו מלהראות סימני חיבה של יותר מידידות, למקרה ויתקלו במישהו שהם מכירים. "מה דעתך על ללכת לקנות גלידה?" ליז ראתה את הקיוסק בקצה הדרך. "בסדר, נלך לקנות גלידה." נייט חייך אליה. ליז הרגישה מאושרת. היא הביטה מסביב על כל המשפחות והזוגות שנראו מאושרים לא פחות ממנה. בהתחלה היא לא הייתה בטוחה אם זה ליאו שהלך בשביל הקרוב שהתחבר לשביל שלהם בדיוק לפני הקיוסק, אבל ככל שהתקרב יותר ככה הייתה בטוחה שזה באמת הוא. "תראה הנה ליאו." היא פנתה לנייט. נייט הביט בכיוון שליז הראתה לו ונוכח לדעת שזה היה באמת ליאו. 'בבקשה שלא תקרא לו' הוא קיווה שיספיקו ללכת משם לפני שליאו יבחין בהם. אבל היה מאוחר מדי וליז כבר נופפה בידה לעבר ילאו וסמנה לו להתקרב. ליאו ראה את ליז מנופפת לו. הוא התחיל להתקרב לכיוון של ליז ונייט. למרות שרצה, הוא לא יכל להתעלם מהם אחרי שהם ראו שהוא ראה אותם. עוד לפני שראה אותם בשביל הקרוב הייתה לו</div>Sat, 01 Mar 2008 13:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (NovemberRain)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442315&blogcode=8732954http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=442315&blog=8732954http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442315&blogcode=8643198<div align="right" dir="rtl">קים סטרה לבראיין והעיפה אותו מעליה. היא יצאה במהירות מהמכונית כשבראיין רץ אחריה. "קים, קים! חכי! את לא מבינה..." בראיין רץ אחרי קים מנסה להשיג אותה. "תעצרי!" בראיין תפס בכנף תחפושת המלאך של קים. הכנף נתלשה מהתחפושת. בראיין עצר כשכנף המלאך בידו, מתנשף. קים המשיכה לרוץ למרות שהרגישה את המשיכה כשבריין תפס בכנף ותלש אותה. בראיין חזר למכונית כועס. הוא עשה סיבוב וחזר הביתה. קים המשיכה לרוץ, מאיטה עם הזמן. דמעות זלו על פניה כשעצרה ונשענה על גדר. ליאו לא ידע אם לספר לליז, שהוא יודע על הסוד של נייט. 'אולי היא לא יודעת? אני לא רוצה להיות אחראי על מה שיקרה אם היא בעצם לא יודעת ואני אספר לה..' ליאו שתק ושקע במחשבות. "טוב, זאת התחנה שלי." ליז אמרה כשראתה שליאו לא מתכוון לענות ושהאוטובוס עצר בתחנה שהייתה אמורה לרדת בה. ליאו הביט עליה ולא אמר כלום. "אנחנו כבר נדבר," היא זרקה לעברו מבט חשדני, לא משאירה לו ספקות. "לילה טוב." "לילה טוב", ליאו אמר בטון נמוך יותר מהרגיל. ליז ירדה מהאוטובוס. ליאו לא הביט לעבר ליז כאשר האוטובוס חלף על פני התחנה. לעומת זאת, ליז הביטה ישירות על ליאו כאשר האוט</div>Sat, 16 Feb 2008 03:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (NovemberRain)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442315&blogcode=8643198http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=442315&blog=8643198http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442315&blogcode=8547934<div align="right" dir="rtl">נייט עצר כששמע את ליאו קורא בשמו, למרות שהיה לבוש כעת כהעורב השחור. 'ילד חכם' נייט חשב. "על מה אתה מדבר?" נייט חשב שאולי יצליח לבלבל את ליאו ולגרום לו לחשוב שהוא טעה בזיהוי. "אז עכשיו אתה אומר לי שבעצם אתה לא נייט?" ליאו הביט על נייט שהסתובב אליו. "בדיוק. אני לא מכיר שום נייט." נייט שיקר. "אז כנראה שיש לך בעיות זהות רציניות," ליאו לא עמד ליפול בפח "אחרת, איך תסביר את זה שעצרת לדבר כשקראתי לך נייט?" כעת נייט היה בטוח שליאו הוא ילד חכם. "למה לא המשכת לברוח? איך תסביר את זה?!" ליאו התקרב אליו. נייט התקרב אליו גם. "אז אין לך תשובה. זה אומר שצדקתי?" ליאו הלך לקראתו. נייט נעצר. הוא שלח את ידו אל המסיכה שכסתה את פניו והסיר אותה. "למרות זאת אני עדיין מופתע." ליאו אמר כשראה את פניו של נייט מולו. נייט נעמד קרוב אל ליאו. "אז אולי תגיד לי עכשיו מה אתה רוצה ממני שאתה רודף אחרי במשך כל הלילה?" "אני רוצה תשובות." ליאו ענה. "מצטער ילד, אבל גם לי אין את כל התשובות לשאלות של החיים." לנייט עדיין הייתה משימה. "אתה יודע על מה אני מדבר! אני רוצה לדעת למה כל הדברים המוזרים האלה קורים! ולמה דווק</div>Fri, 01 Feb 2008 15:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (NovemberRain)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442315&blogcode=8547934http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=442315&blog=8547934