אני במצברוח מעולה בזמן האחרון...השיחות טלפון והאס אם אסים מהחבר ממש עושים לי טוב על הנשמה...אבל כשאני לבד אני קולטת...אני אדם בודד...

עוד מעט נציין שנה לאירוע הזה שקרה...האירוע הנוראי הזה שהשאיר אותי קצת בשוק...הייתה לי מערכת תמיכה שונה לחלוטין לפני שנה...הייתי עם החברים בבצפר, הייתה לי כתף לבכות עליה ועכשיו? עכשיו אין בצפר יותר כולם הלכו לצבא ומי שלא הלך לצבא לא הרוויח את האמון שלי בו...אז זה משאיר לי אותו...את החבר הזה שלי...המקסים הזה...ואני לא רוצה לבכות לו...כשהוא בצבא אנחנו מדברים פעם או פעמיים ביום שיחות קצרות יחסית (אני לא מתלוננת...לא ציפיתי ליותר משיחה ביום) ועד שהוא חוזר אני רק רוצה להיות שם, בזרועות החזקות האלה שלו שגורמות להכל לתפוס פאזה שונה לחלוטין...אני רק רוצה להיות שם ולחבק אותו ולא לעזוב לעולם...

אני שונאת להתגעגע ואני שונאת לפתוח את הלב ולדבר על זה שאני מתגעגעת ועל זה שאני לבד...והיום, היום תפסתי את עצמי בנסיעות שמזכירות לי את שנה שעברה, מצאתי את עצמי מנסה למנוע מהדמעות לזלוג לאט לאט על הפנים (משימה שקצת נכשלה אבל נראה לי שאף אחד לא שם לב) ומצאתי את עצמי הרבה מאוד חושבת עליו...על זה שאני לא רוצה שהוא יהיה זה שיצטרך לספוג את העצב שלי בעוד כמה שבועות...אני רוצה לנצל את הזמן שלנו יחד על הצד הטוב ביותר...הוא יהיה שם בשבילי אם אני אגיד שבא לי לברוח אליו לנקות קצת את הראש אבל זה רק יעכיר את האווירה...אז כנראה שאת הניקוי ראש אני אצטרך לעשות לבד בבית...(גאד העוגת בראוניז הזאת שאפיתי לפני כמה זמן הייתה יכולה להיות רעיון נורא טוב לניקוי ראש אם לא הייתי שומרת על מה שאני מכניסה לפה) האדם שברשותו הכתף שבכיתי עליה לקח את הכתף חזרה לבעלותו והחליט להתנתק...למרות שקצת דיברתי איתו היום על זה שהכל נראה שונה ממה שהיה לפני שנה, השיחה לא נמשכה ולא תימשך...פתחתי את הלב דווקא בפני האדם הזה ואני שונאת את זה שלא הצלחתי להגיע לסיום לשיחה הזאת...אני מניחה שזאת שיחה מסוג השיחות האלה שלא מסתיימות...

אז איך אחרי כל זה אני במצברוח מעולה? כי אני כל פעם רואה כמה אני מתקרבת לסופ"ש...לזרועות האלה שאני מחכה להן כל השבוע...ועד הסופ"ש מספיק לי רק לשמוע את הקול שלו ולשמוח...אני מניחה שככה זה כשאוהבים...

יעל.

אז חזרתי מאילת ביום שלישי בלילה...כמובן שהיה מדהים ונהניתי מכל שנייה שם...ביום רביעי ביטלתי את המשמרת שלי במד"א, לקחתי את האוטו ונסעתי לחבר שלי (פעם ראשונה שנסעתי לבד באיילון...) היה לי ממש נחמד לראות אותו, הבאתי לו מתנה קטנה כי היום הוא התחיל טירונות...הספקתי לדבר איתו איזה כמה דקות אבל האמת שאני ממש מתגעגעת אליו...אני חושבת עליו הרבה...שואלת את עצמי מה הוא עושה וכאלה...אני ממש מקווה לראות אותו בקרוב...

ולעניין אחר...מקרה שלא חלמתי שיקרה קרה...לפני כמה פוסטים כתבתי על אדם פוגע שמתנהג כמו זבל וכו'... לפני שבוע האדם שעליו אני מדברת (אני מניחה שאם הוא עדיין קורא פה הוא יודע שאני מתכוונת אליו) התחיל להתנהג כמו...בנאדם...היה נחמד התעניין שאל וכו' אבל החלטתי שזה טוב מדי...פניתי למישהו שחשדתי שהתערב בעניין ומסתבר שהוא דיבר איתו ואמר לו להתנהג יפה...עם כמה שאני שמחה שזה קרה אני שואלת את עצמי אם זה קרה מתוך רצונו הטוב של האדם שממנו נפגעתי או שזה קרה מתוך כפייה...אם זה קרה מתוך כפייה אני לא רוצה את זה...(ואם אתה קורא את זה אז תפנים)

יהיה בסדר בסופו של דבר לא?

סופ"ש מגניב לכם

יעל.

עוד 12 שעות אני כבר אהיה בדרך לאילת...האמת? ירדה לי ההתלהבות...אני כועסת על חבר שלי שלא בצדק...לא יודעת למה התעצבנתי ביום חמישי כשהוא אמר "תצאי עם חברות שלך מחר...לא יצאת איתן הרבה זמן" הרי מותר לו לצאת עם חברים שלו לבד...אין לי שום הצדקה לכעס הזה...אולי אני כועסת כי כל מה שתכננתי אתמול נדפק...בכל מקרה זה קצת הוריד לי את ההתלהבות מאילת...לא יודעת למה...אני מסבירה לו שאני לא כועסת ושהכל בסדר ותוך כדי מנסה להרגיע את עצמי בטיעונים כמו "די להיות מפגרת יש לו חיים חוץ ממך ומותר לו לחיות אותם" זה קשה מאוד לשבת פה מול המסך ולנסות לכתוב את כל מה שאני מרגישה בלי לצאת הכי פתטית שיש...אני אוהבת אותו מאוד ומותר לו לעשות דברים בלעדיי...הכעס עובר בהדרגה...אני לא הכי בטוחה שאפשר לקרוא לזה כעס...זה סתם תסכול על זה שלא יצאתי אתמול...נקווה שהחופשה באילת תעזור לי לנקות את הראש קצת...עד אז אני פשוט צריכה לעשות דברים שיעודדו אותי...לשמוע מוזיקה, לצאת לרוץ, לישון...הקטע הוא שכשאני עושה את הדברים האלה אני לא מפסיקה לחשוב על כמה שכל הקטע עם חבר שלי קרה כל כך מהר...דייט ראשון כמה ימים אחרי שנפרדתי מהאקס ופוף אנחנו ביחד...זה גורם לי לחשוב שאולי הוא איתי כי זה פשוט נוח...הרי הוא אמר שהיו לו כמה אופציות ואני הייתי אחת מהן אבל לא הלך לו עם אף אחת (לי אישית היה חבר...לא יודעת מה עם השאר) ואז כשהוא שמע שאני פנויה הוא חשב לעצמו "אה...היא פנויה...רציתי לצאת איתה...אני עדיין רוצה...ננסה" יכול להיות שהוא איתי כי אני פשוט הייתי פנויה באותו רגע? מצד שני הוא תמיד אומר שהוא אוהב אותי...והוא כן משקיע את המאמץ של לקחת אותי ולהחזיר אותי...ואם הוא היה מחפש משהו פיזי בלבד הוא היה מוצא את זה אצל מישהי שקרובה אליו פיזית ולא אצלי...אני גרה יחסית רחוק והכל...אז למה זה מרגיש לי כאילו הוא לא באמת אוהב אותי? אולי בגלל זה כעסתי עליו שהוא יצא אתמול ולא רצה שאני אבוא...זה הכל פרנויה אחת גדולה שאני מנסה לצאת ממנה...ואני לאט לאט יוצאת...בתחילת הקשר שלנו זאת הייתה מחשבה שהייתה איתי כל הזמן...לא היה לי ספק שיש שם משהו אבל לא משהו נכון...עכשיו עם הזמן אני מרגישה שיש שם משהו נכון...

אחחח אילת אילת...אולי שם באוויר היבש, בים הכחול, עם החברים שלי (וכן..גם איתו) אני ארגיש שזה הכי נכון שיש...כי זה תמיד מה שאני מרגישה כשאני איתו...אולי שם כל הספקות ייעלמו...

תאחלו לי בהצלחה...

שיהיה לכולנו אחלה בחלה של שבוע...

יעל.