http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441350heCopyright 2026 יעלי=). All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441350http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441350&blogcode=10886345<div align="right" dir="rtl">המון זמן לא ביקרתי פה אבל החלטתי שהיומהולדת זה זמן טוב לעדכן. הייתי באילת עם החבר המדהים שלי...כן כן, עדיין ביחד, כבר 10 חודשים... היה מושלם. מועדונים, אלכוהול, בריכה, ים, טיילת והכי הכי חשוב, זה היה איתו... קיבלתי כמה הודעות מפתיעות האמת. זה פתח סיפורים מהעבר. הכי הפתיע אותי לקבל הודעה מהאקס...הייתי בטוחה שהוא שכח/ לא אכפת לו מזה בכלל... אז כן, גדלתי בשנה. גיל 19...גיל כזה שאני אישית מרגישה שלא משנה לי הרבה. אני מרגישה אותו דבר. שנה הבאה מחליפים קידומת... שבוע טוף! יעל.</div>Sun, 24 May 2009 12:52:00 +0200yael_1006@walla.co.il (יעלי=))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441350&blogcode=10886345http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=441350&blog=10886345http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441350&blogcode=10604740<div align="right" dir="rtl">אני לא אשקר לכם... כל הקשרים שלי מהתיכון הסתיימו בגיוס. הסתיימו בהרגשה כזאת שלחברים לא אכפת ממני... כשדיברתי עם החברה הכי טובה שלי מהתיכון (כביכול) התשובה שקיבלתי הייתה "כולם בצבא ובסופ"ש הראשון שחוזר הביתה מתקשר לכולם ומתאם מה עושים" בום! המציאות הכתה בי...אני לא נמצאת ב"כולם" הזה...לא טורחים להזמין אותי לשום דבר שהם מארגנים או לשלוח הודעות או להתקשר לראות שאני חיה ואיך אני מתאקלמת בסדיר. נכון, יכולתי לשלוח הודעות בעצמי אבל זה קצת קשה כשמסננים אותך, או כשאין לך שמץ של מושג מי סוגר ומי בבית. אז התנתקתי. הכרתי חברות בקורס ויש לי חבר. חבר שמנסה לגרום לי לצאת עם חברות כשהוא לא בבית. כי הרי "זה חשוב שיהיה לך משהו מעבר אליי...אני לא רוצה להיות הכל בשבילך". אני מפחדת מלהשאר לבד אני מפחדת לאבד אותו ולהזדקן לבד ולמות לבד אבל אני מסוג האנשים שלא רוצים לצאת עם חברות, מסוג האנשים שאוהבים את החוג המצומצם של החברות הטובות ומסתבר שזה משתלם לי... כי הרי בתיכון היו כל כך הרבה אנשים שקראתי להם חברים שלי...וואו, תראו לאן זה הוביל אותי. קשרים התנתקו חלקם מאילוצים וחלקם פשוט כי הם לא נועדו להחזיק...כן</div>Sat, 07 Mar 2009 00:08:00 +0200yael_1006@walla.co.il (יעלי=))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441350&blogcode=10604740http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=441350&blog=10604740http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441350&blogcode=10410523<div align="right" dir="rtl">לא עדכנתי המון זמן...לא ראיתי בזה טעם...אבל יש יותר מדי דברים שיושבים לי על הלב וזה המקום לפרוק בלי שישפטו אותי...(אני מקווה לפחות). צבא...אחחח צבא...הוציאו אותי מהקורס חובשים 4 שבועות לפני הסוף בגלל בעיות ברכיים...אז ראיתי קצינת מיון במחשבה שהיא תשלח אותי להיות פקידה בקריה...אבל לא...תגידו לי מזל טוב...עברתי לחיל האוויר...לתפקיד שאין לי מושג מה הוא באמת...עד הקורס סיפחו אותי לבסיס אחר...מחר אני מתחילה...שיהיה לי בהצלחה... בבית? בבית הכל סבבה...יש קטעים מרגיזים אבל זה כמו לכל אחד...אני נהנית מזה שאני בבית כל יום...אני מקווה שבהמשך השירות גם יהיה לי תפקיד עם יציאות טובות..אולי אפילו יומיות... והחבר...המקסים הזה שבזכותו אני קמה בבוקר מחייכת והולכת לישון מחייכת...עוד שבועיים (פחות יום) אנחנו חוגגים חצי שנה...האמת שאין לי מושג מה להכין לו לכבוד המאורע (הצעות יתקבלו בברכה) אבל אני בטוחה שיהיה מדהים לא משנה מה אני אכין ואיך נחגוג...פשוט כי זה זמן שאני מבלה איתו...ואין כזה דבר לא להינות כשאני איתו... כשהייתי בקורס חובשים הכרתי מישהו שעשה קורס קרביים שם...חמוד והכל אבל הוא קצת נדלק עליי..ה</div>Mon, 12 Jan 2009 20:53:00 +0200yael_1006@walla.co.il (יעלי=))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441350&blogcode=10410523http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=441350&blog=10410523http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441350&blogcode=10231343<div align="right" dir="rtl">הסבל הפיזי בקורס משפיע עליי נפשית...החלטתי לעזוב...כן...אני פורשת...אני לא רוצה להמשיך ככה...אבל בינתיים כל מה שאמרו לי זה "נראה מה עושים עם זה ביום ראשון" עד אז אני חיה בחוסר וודאות...יתנו לי ללכת? לא יתנו לי ללכת? כמה זמן אני אצטרך לחכות עד שאני אדע? זה מטריף אותי! מישהי מהקורס רצתה לעזוב, סידרו לה ראיון עם איזה דרגה בכירה ותוך פחות מ24 שעות היא קיבלה אישור של המפקד בסיס וחתמה על טופס טיולים...העניין הוא שאני לא יודעת אם זה מה שיהיה איתי...אני מקווה שכן כי החוסר יכולת לממש את מלוא הפוטנציאל שלי זה מבאס בטירוף...לא רוצה להיות במקום שבו אני סובלת פיזית וזה גם משפיע נפשית...אין יום בלי כאבים אין יום בלי בכי ואני רוצה ללכת...ללכת למקום שבו אני ארגיש מועילה...למקום שבו יהיה לי זמן לנשום, לאכול, לחיות קצת. אני רוצה לעבור למקום של יומיות כדי שאני גם אחיה קצת, אצא לשופינג, אפגוש חברים, אראה את החבר קצת יותר...אני רוצה ללכת...רוצה לעזוב...ואני מניחה שאני אדע מה קורה איתי רק מאוחר יותר בהמשך השבוע...עד אז...חוסר וודאות...וזה כל כך כל כך קשה... שיהיה לנו שבוע מלא בבשורות טובות... יעל.</div>Sat, 29 Nov 2008 17:22:00 +0200yael_1006@walla.co.il (יעלי=))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441350&blogcode=10231343http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=441350&blog=10231343http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441350&blogcode=10113369<div align="right" dir="rtl">כן כן חבר'ה...התגייסתי ביום רביעי לצבא וסגרתי שבת ראשונה... אני לא אספר פה את כל הפרטים לגבי הטירונות אני רק אספר שאני עושה טירונות מקוצרת ולכן מסיימת ביום חמישי...סגרתי את השבת הראשונה בגלל שהיינו בכוננות אלונקות. אני שמחה שסגרתי את השבת הראשונה כי יצא לי לסגור רק שבוע וקצת במקום כמעט שבועיים. הצבא נחמד עשינו שיעורי נשק שיעורים על מכשיר קשר רוח צה"ל ואיך אפשר לשכוח את המטווחים? יצאתי הביתה לחמשוש מקוצר ואני חוזרת מחר בלילה לבסיס. זה קצת משביז אבל אני מתנחמת מעצם העובדה שאני שם רק עד יום חמישי בצהריים ואז אני אצא לחמשוש רגיל. הבנתי שבקורס אני לא אסגור הרבה (שבת אחת או שתיים). נקווה שזה באמת יהיה ככה... האוכל מגעיל האוהלים דולפים והמיטות לא נוחות בעליל אבל אני נהנית מאוד...כיף לי עם הבנות, כיף במטווחים, הסגל מדהים ואני לא מתלוננת (חוץ ממה שכבר התלוננתי). אחרי הקורס אני מקווה להגיע למקום עם יציאות טובות (יומיות או חמשושים). בהתחלה רציתי שטחים וכאלה אבל כשהגעתי לצבא ראיתי כמה אני מתגעגעת הביתה וכמה זה חסר לי... בכל מקרה אני מתכננת לבלות עד מחר בלילה ומחר לחזור לבסיס (שנמצא, למזלי, ממש</div>Fri, 31 Oct 2008 15:11:00 +0200yael_1006@walla.co.il (יעלי=))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441350&blogcode=10113369http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=441350&blog=10113369http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441350&blogcode=10042939<div align="right" dir="rtl">כן כן חבר'ה...עוד שישה ימים זה קורה...אני הופכת לרכוש צה"ל...ההתרגשות והפחד הם הרגשות החזקים בזמן האחרון...רוב הזמן זה התרגשות אבל יש פעמים של מעט חשש... הגעתי לשלווה...פתרתי את כל הבעיות שלי עם כל האנשים החשובים ועכשיו אני מתגייסת בראש שקט... בגלל (או בזכות...תלוי איך מסתכלים על זה) שאני מורעלת מד"א הגעתי למיונים לקורס חובשים ועברתי בהצלחה מה שאומר שאני אהיה חובשת צבאית... אתמול הייתה לי משמרת אחרונה במד"א...משום מה זה לא מרגיש ככה כי אני יודעת שאני עוד אחזור אבל הידיד הכי טוב שלי שהוא כמו אח בשבילי (וגם במקרה היה איתי בצוות באופן קבוע במשך השנתיים ומשהו האחרונות) מאוד התרגש...אני יודעת מה הוא הרגיש...ההרגשה שאתה כאילו שולח את אחותך הקטנה לצבא...הבטחתי שזה לא הסוף...ואני גם אקיים. כל מי שהיה בתחנה ובכלל כל מי ששמע שאני מתגייסת איחל המון בהצלחה, הפאראמדיק האחראי בתחנה שלי אפילו נתן כמה מילות חיזוק ודאג להגיד שאם קשה צריך פשוט לעשות הכל כדי לעבור הלאה... אני הולכת בגישה מאוד חיובית, מאוד מאוד מתרגשת ואני יודעת שיש לי פה מערכת תמיכה שבכל נפילה הכי קטנה תתפוס אותי ותדאג להחזיר אותי לש</div>Thu, 16 Oct 2008 16:06:00 +0200yael_1006@walla.co.il (יעלי=))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441350&blogcode=10042939http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=441350&blog=10042939http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441350&blogcode=9940195<div align="right" dir="rtl">אני במצברוח מעולה בזמן האחרון...השיחות טלפון והאס אם אסים מהחבר ממש עושים לי טוב על הנשמה...אבל כשאני לבד אני קולטת...אני אדם בודד... עוד מעט נציין שנה לאירוע הזה שקרה...האירוע הנוראי הזה שהשאיר אותי קצת בשוק...הייתה לי מערכת תמיכה שונה לחלוטין לפני שנה...הייתי עם החברים בבצפר, הייתה לי כתף לבכות עליה ועכשיו? עכשיו אין בצפר יותר כולם הלכו לצבא ומי שלא הלך לצבא לא הרוויח את האמון שלי בו...אז זה משאיר לי אותו...את החבר הזה שלי...המקסים הזה...ואני לא רוצה לבכות לו...כשהוא בצבא אנחנו מדברים פעם או פעמיים ביום שיחות קצרות יחסית (אני לא מתלוננת...לא ציפיתי ליותר משיחה ביום) ועד שהוא חוזר אני רק רוצה להיות שם, בזרועות החזקות האלה שלו שגורמות להכל לתפוס פאזה שונה לחלוטין...אני רק רוצה להיות שם ולחבק אותו ולא לעזוב לעולם... אני שונאת להתגעגע ואני שונאת לפתוח את הלב ולדבר על זה שאני מתגעגעת ועל זה שאני לבד...והיום, היום תפסתי את עצמי בנסיעות שמזכירות לי את שנה שעברה, מצאתי את עצמי מנסה למנוע מהדמעות לזלוג לאט לאט על הפנים (משימה שקצת נכשלה אבל נראה לי שאף אחד לא שם לב) ומצאתי את עצמי הרבה מאוד</div>Thu, 25 Sep 2008 00:41:00 +0200yael_1006@walla.co.il (יעלי=))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441350&blogcode=9940195http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=441350&blog=9940195http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441350&blogcode=9913117<div align="right" dir="rtl">אז חזרתי מאילת ביום שלישי בלילה...כמובן שהיה מדהים ונהניתי מכל שנייה שם...ביום רביעי ביטלתי את המשמרת שלי במד"א, לקחתי את האוטו ונסעתי לחבר שלי (פעם ראשונה שנסעתי לבד באיילון...) היה לי ממש נחמד לראות אותו, הבאתי לו מתנה קטנה כי היום הוא התחיל טירונות...הספקתי לדבר איתו איזה כמה דקות אבל האמת שאני ממש מתגעגעת אליו...אני חושבת עליו הרבה...שואלת את עצמי מה הוא עושה וכאלה...אני ממש מקווה לראות אותו בקרוב... ולעניין אחר...מקרה שלא חלמתי שיקרה קרה...לפני כמה פוסטים כתבתי על אדם פוגע שמתנהג כמו זבל וכו'... לפני שבוע האדם שעליו אני מדברת (אני מניחה שאם הוא עדיין קורא פה הוא יודע שאני מתכוונת אליו) התחיל להתנהג כמו...בנאדם...היה נחמד התעניין שאל וכו' אבל החלטתי שזה טוב מדי...פניתי למישהו שחשדתי שהתערב בעניין ומסתבר שהוא דיבר איתו ואמר לו להתנהג יפה...עם כמה שאני שמחה שזה קרה אני שואלת את עצמי אם זה קרה מתוך רצונו הטוב של האדם שממנו נפגעתי או שזה קרה מתוך כפייה...אם זה קרה מתוך כפייה אני לא רוצה את זה...(ואם אתה קורא את זה אז תפנים) יהיה בסדר בסופו של דבר לא? סופ"ש מגניב לכם יעל.</div>Thu, 18 Sep 2008 18:21:00 +0200yael_1006@walla.co.il (יעלי=))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441350&blogcode=9913117http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=441350&blog=9913117http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441350&blogcode=9892445<div align="right" dir="rtl">עוד 12 שעות אני כבר אהיה בדרך לאילת...האמת? ירדה לי ההתלהבות...אני כועסת על חבר שלי שלא בצדק...לא יודעת למה התעצבנתי ביום חמישיכשהוא אמר "תצאי עם חברות שלך מחר...לא יצאת איתן הרבה זמן" הרי מותר לו לצאת עם חברים שלו לבד...אין לי שום הצדקה לכעס הזה...אולי אני כועסת כי כל מה שתכננתי אתמול נדפק...בכל מקרה זה קצת הוריד לי את ההתלהבות מאילת...לא יודעת למה...אני מסבירה לו שאני לא כועסת ושהכל בסדר ותוך כדי מנסה להרגיע את עצמי בטיעונים כמו "די להיות מפגרת יש לו חיים חוץ ממך ומותר לו לחיות אותם" זה קשה מאוד לשבת פה מול המסך ולנסות לכתוב את כל מה שאני מרגישה בלי לצאת הכי פתטית שיש...אני אוהבת אותו מאוד ומותר לו לעשות דברים בלעדיי...הכעס עובר בהדרגה...אני לא הכי בטוחה שאפשר לקרוא לזה כעס...זה סתם תסכול על זה שלא יצאתי אתמול...נקווה שהחופשה באילת תעזור לי לנקות את הראש קצת...עד אז אני פשוט צריכה לעשות דברים שיעודדו אותי...לשמוע מוזיקה, לצאת לרוץ, לישון...הקטע הוא שכשאני עושה את הדברים האלה אני לא מפסיקה לחשוב על כמה שכל הקטע עם חבר שלי קרה כל כך מהר...דייט ראשון כמה ימים אחרי שנפרדתי מהאקס ופוף אנח</div>Sat, 13 Sep 2008 14:58:00 +0200yael_1006@walla.co.il (יעלי=))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441350&blogcode=9892445http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=441350&blog=9892445http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441350&blogcode=9843100<div align="right" dir="rtl">טוב האמת שלא עדכנתי המון זמן כי המחשב שלי נפטר בטרם עת (או שלא ממש בטרם עת...) אז מאוחר יותר בהמשך היום נזמין מחשב חדש וכרגע אני פשוט מעדכנת מהמחשב של אחותי... המון דברים קרו במהלך הזמן הזה שלא עדכנתי...אנשים התגייסו וכו'. אני עוד רחוקה מהגיוס ולכן אי לכך ובהתאם לזאת (כי חייבים קצת טון מורתי...בכל זאת כל ילדי ישראל חזרו ללימודים...) החלטנו שעוד שבועיים אנחנו נוסעים לאילת! יאפ יאפ...ניסע נעשה קרחנות מטורפות ונחזור...בדיוק מה שאני צריכה כדי לנקות את הראש חודש לפני הגיוס (שמתקרב בפאקינג צעדי ענק). אז כן, עוד שבועיים אני אורזת את עצמי ואת החבר'ה המקסימים מהבצפר (ולא מהבצפר) ונוסעת איתם לכמה ימים של כיף...האמת שהיה עם זה קצת בלגן אבל אתמול בלילה קיבלתי הודעה שהכל הסתדר והיום בבוקר סגרתי סופית את העניין הזה-נוסעים! כי מה זה חופש לפני צבא בלי כמה ימים של חופש באילת? מתרגשים? גם אנחנו... היום ילדי ישראל חזרו ללמוד...אחרי 12 שנה נשארתי בבית לישון ביום הראשון ללימודים...הייתי בטוחה שאני ארגיש ריקנות כזאת אבל זה עבר לי בערך אחרי חמש דקות...(אולי בגלל שבזמן שהם ישבו להם בכיתות אני אשב על החו</div>Mon, 01 Sep 2008 15:55:00 +0200yael_1006@walla.co.il (יעלי=))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441350&blogcode=9843100http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=441350&blog=9843100