היום הראשון בתור עובדת מוסמכת...תוכנה קשה, הוראות שירות מיוחדות, לקוחות שמבקשים ממני יותר מדי דברים ומקטרים שהכל הולך לאט (לא אשקר, היו גם לקוחות חמודים "מה שלומך? שתדעי לך שיש לך את השם הכי יפה בעולם") אבל כן, הכל נופל עליי בבום אחד גדול, המון דברים לזכור ולבצע במעט מאוד זמן...אז איך אני לא אפשל?
כולם הבינו אותי...סה"כ זה היום הראשון שלי, גם האחראית וגם כל מי שהיה צריך להבין אותי הבין. זה היום הראשון ולא מצפים ממני שהכל ילך חלק ביום הראשון. אבל באיזשהו מקום, אני ציפיתי מעצמי שהכל ילך חלק, שאני אתייחס להוראות שירות ולא אדלג עליהן, שאני אהיה מספיק מהירה ושירותית (שירותית הייתי, מהירה...קצת פחות), שאני לא אפשל בכלל, שכל הלקוחות יהיו מרוצים ושהכל יהיה בסדר.
בהפסקה הראשונה שלי כשהבטן מתהפכת והציפיות שלי מעצמי לא מתממשות, מצאתי את עצמי שלוש או ארבע פעמים מנסה להרגיע את הבכי בשירותים. זה טיפשי לבכות מזה אבל אני מרגישה כישלון, מרגישה שאכזבתי את עצמי. כן, אני יודעת, זאת רק עבודה עד הגיוס. אבל זה לא נותן לגיטימציה לפשלות ולא מצדיק את זה שהיום הרגשתי שהייתי גרועה (בפועל הייתי פחות גרועה ממה שאני חושבת שהייתי).
אחרי ההפסקה העיניינים זרמו קצת יותר טוב. עדיין טעויות פה ושם, עדיין לקוחות חסרי סבלנות פה ושם אבל העבודה שלי על המקלדת הייתה מהירה יותר, התוכנה כבר לא נראתה כל כך מאיימת והגעתי לרמת בינוניות (לפחות לדעתי, יש שיגידו שזה מעל לבינוניות).
אחרי ההפסקה השנייה כבר התחלתי לעוף על המקלדת, העיניינים זרמו קצת יותר. בסוף המשמרת האחראית שלי ביקשה שאני אגש אליה לשיחת פתיחה. סיפרתי לה את כל מה שמטריד אותי והיא הייתה פשוט מדהימה "אל תדאגי, החודש הראשון נועד להתאקלמות שלך...אף אחד לא מתייחס לקצב שלך, החודש הזה נועד לעזור לך להכיר את התוכנה, את הקיצורים במקלדת, את הוראות השירות שעליהם את צריכה לשים דגש. את תראי שעם כל משמרת את תשתפרי והכל יהיה בסדר. שמעתי עליך דברים טובים, אין סיבה שלא תעלי ברמה. הקצב ישתפר ואיתו כל שאר הדברים" הייתה לנו שיחה מעולה, זורמת ומעניינת.
האווירה בעבודה סבבה, אנשים טובים אבל ההתאקלמות מבחינה מקצועית עדיין קשה לי. כולם מנסים לנחם ולעודד אותי, להראות שהשד לא כל כך נורא. אני לאט לאט מתעודדת...נקווה לטוב...
סופ"ש רגוע (ומלא בהיסטוריה)
יעל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: