לשווא...לא משנה כמה ננסה יש דברים שחוזרים על עצמם בלי שנרצה...

אצלי במקרה יצא שזה החוסר תמיכה המשווע בנוגע למערכות יחסים מצד גורמים קרובים מאוד אליי

לא משנה כמה נאהב אחד את השניה, כמה נחיה באידיליה, כמה נגשים ונהיה הזוג הכי מושלם, יהיה מי שינסה לטרפד את זה

קרובים ככל שיהיו הגורמים האלה, עכשיו יותר מתמיד הם נראים לי שנות אור רחוקים ממני...לא בגלל שאני רוצה, בגלל שהם מביאים את עצמם לכזה מצב...

זה קרה עם האקס וזה קורה עם הנוכחי...הייתי צריכה לדעת שזה מה שיקרה...למה שמשהו ישתנה?

אז כן...גורמים שמצדדים בקשר הזה מנסים לשכנע את הגורמים המתנגדים שזה בסדר, שזה נורמלי שהרי אני נמצאת בגיל שזה אחד מהמאפיינים המרכזיים שלו...אז למה יש את מי שינסה לטפרד? להרוס? להוציא את הרוח מהמפרשים? העיקר שיהיה משהו לקטר עליו...

זה הזמן שלי להינות לפני הגיוס שמתקרב אליי בצעדי ענק...בספטמבר אני אמצא את עצמי טירונית קטנה ומושתנת באיזה בט"ר שתקוע באיזה חור בארצנו הקטנטונת שלפעמים נראית כל כך גדולה...

אני מתחילה להרגיש כאילו אסור לי לפתח קשר...אסור שיהיה לי חבר כי זה נוגד אינטרסים שאחרים פיתחו בשבילי מבלי שאני אדע...

עוד בורג קטן במערכת הגדולה הזאת שנקראת חברה...עוד אדם קטן, בובה על חוט...

אל תטעו...אני לא נותנת שישלטו בי...אני מאושרת וטוב לי ויש יותר תומכים ממתנגדים לקשר הזה...אבל איך זה? איך זה שאני מרגישה שמנסים לקחת ממני את האושר שלי...איך זה שלא נותנים לי לאהוב? איך זה שבא לי לברוח מאנשים מסויימים?

נכון...אני רק בת 17...אבל ראיתי וחוויתי הרבה (יסכימו איתי רבים וטובים שמכירים אותי כבר מספיק שנים) עשיתי, עברתי, יצרתי, הרסתי (ועוד כל פועל אחר שתוכלו לחשוב עליו) יותר מהרבה חבר'ה בני גילי אז פתאום כשזה נוגע לקשרים וכל מה שמתלווה אליהם אני ילדה, לא יודעת מה אני רוצה מהחיים שלי ומה אחרים רוצים מהם...(זה נכון חלקית...אני לא יודעת מה הרבה מאוד אנשים רוצים מהחיים הקטנים והמסכנים שלי)

אבל העיקר שאני מספיק בוגרת כדי להסתדר לבד בטיולים שנתיים, בסדרת חנוכה ובעוד אלף ואחד דברים אחרים...

אני בוגרת כשנוח וילדה כשנוח ממש כמו הבובה ששיחקתי איתה בגיל 8 שפעם הייתה אשת עסקים מצליחה ופעם סתם תיכוניסטית תמימה...

אני לא אתן שיהפכו אותי לבובה...שישחקו בי וישלטו בי...תקראו לזה מרדנות, תקראו לזה טיפשות...אני קוראת לזה עצמאות...הגיע הזמן בגיל 17 לא?

מחר חבר שלי יוצא לטיול שנתי...שלושה ימים לאילת...:(

הוא היה פה עכשיו איזה חמש שעות...פשוט לא היה לנו מספיק אחד מהשניה...

בשנייה שהוא הלך עלו לי דמעות לעיניים...נכון שזה רק שלושה ימים אבל זה באסה...אני גם הולכת למד"א בלעדיו ביום רביעי.

מתוק שלי...תהנה...תעשה חיים...תספר לי חוויות...תתקשר תסמס שלח יונת דואר מצידי...

והכי חשוב...

תשמור על עצמך...אם אני שומעת שעשית שטויות אני מרביצה...(סתאאאאאאאאם)

אוהבת אותך!

עריכה מאוחרת:

שמעתי את השיר הזה וסתם התחשק לי להקדיש לך אותו...אוהבת אותך