זה יקרה...ערב לבד בבית, אני, ספה, סרט בדי וי די...

אני אשב לבד אחרי מקלחת על הספה בסלון עם הבעת פנים קפואה וכבויה וכל הלילה אראה סרטים...אני וקופסת גלידת בן אנד ג'ריס...

אני אראה קומדיה ואבכה...היא לא תצחיק אותי...אני אשב ואבכה...לילה שלם אני אשקע בעצב ודכאון...לילה שלם אני לא אבין איך קראו לסרט הזה קומדיה...הדמעות יזלגו אחת אחרי השנייה במעין קצב אחיד, המחשבות יבואו כולן בבת אחד בבלאגן מטורף ואני, אני רק אשב על הספה עם גלידה ואשקע בזה...בעצב המר...

איך הפכתי לאדם כל כך כואב ועצוב? אני לא יודעת...אבל זה קורה...אני כל הזמן חושבת שאני מצליחה לפתור את זה אבל זאת מחשבה שלא נשארת ליותר מדי זמן...

אז כן...הגעתי למצב שבו בן אנד ג'ריס זה החבר הכי טוב שלי והעצב מבקר אצלי באופן קבוע...

הפכתי לאדם פסימי, עצוב, כבוי...זאת אני...וכמו שזה נראה כרגע, אני כאן כדי להשאר...