לא כיף...תחושה לא כיפית בכלל...פתאום אני לא בטוחה מה אני רוצה מעצמי, מה אני רוצה מהמערכת יחסים שלי, מה אני רוצה לעשות עם עצמי...

מחר אני מתחילה עבודה חדשה...וואו..היום הראשון בעבודה...בחברה גדולה שעושה אירועי עובדים ונותנת תלושי משכורת וימי מחלה...ממש עבודה בחברה אמיתית...אז כן...זאת פעם ראשונה שלי בכזה מקום רציני ואני לחוצה...השם שלי כבר הולך לפניי, יש ציפיות שאני צריכה לעמוד בהן, קריטריונים שאני צריכה לעמוד בהם וכו'...פעם ראשונה שלי בכזה מקום רציני שדורש ממני להתחייב עד הגיוס...זה מפחיד...אני לא יודעת מה יהיה...

אז כן...מרחף מעליי ענן של חוסר ודאות וזה לא משהו חביב במיוחד...ואני מרגישה לא משהו בלי קשר לזה...אני צריכה להישאר חזקה בשביל כולם...אסור להשבר...אסור להראות חולשה...לבכות? מותר...אבל רק לבד בלילה...כי אני חייבת להשאר חזקה בשבילי ובשביל כולם...

זה מפחיד לחשוב שזאת התקופה הכי יפה בחיים שלי ואני לא מנצלת את זה...אני מפחדת להגיע לצבא ולהגיד "וואי...בזבזת את הזמן...פשוט לא עשית עם עצמך שומדבר פרודוקטיבי בחיים..."

חוסר ודאות זה משהו שגורם לחשוב על יותר מדי דברים...זה מעצבן...זה לא מועיל לשינה בלילה...אז איך יוצאים מזה?