כשאני מדברת על משהו זה קדיחה כשאת מדברת כולם מקשיבים

כשאני נכנסת לך באמצע הדברים זה חוצפה כשאת נכנסת לי באמצע הדברים זה לגיטימי

כשאני משתיקה אותך את צועקת כשאת משתיקה אותי אני שותקת

כשאני מקללת אותך את מקללת בחזרה כשאת מקללת אותי אני סופגת

כשאת נולדת כולם זכרו כל פסיק מהחיים שלך כשאני נולדתי שנייה אחרי שעשיתי מעשה כלשהו כולם שכחו

כשאת הבאת ציונים טובים כולם התפעלו כשאני הבאתי ציונים טובים קיבלתי "כל הכבוד" וזהו

כשאת עושה משהו ראוי להערכה את מקבלת אותה כשאני עושה משהו כזה כולם מפנים מבט הצידה

כשאת ישנה כולם שותקים ומנסים לא להעיר אותך כשאני ישנה כולם מרעישים ולא אכפת להם שאני אתעורר

כשלך יש חבר את ישנה אצלו וכולם רוצים להכיר אותו כשלי יש חבר מתעלמים מזה ולאף אחד לא באמת אכפת (חוץ מלאבא אולי)

אז אולי בגלל זה כל פעם שרע לי אני בוכה לבד, כל פעם שטוב לי אני שמחה לבד וכל פעם שאני רוצה לחלוק משהו אני חולקת את זה עם דף נייר או בלוג או חבר שלי

אולי בגלל זה אני כל כך מרוחקת וסגורה...

יעלי, במצברוח דכאוני משהו...

שבוע טוב