אני מוצאת את עצמי יותר ויותר חושבת על זה שאני צריכה הפסקה מהכל...פשוט ללכת אליו להשאר שם לאיזה לילה או שניים ולברוח מכל השאר.

אני לא מרוצה מעצמי...88 בהיסטוריה ב' ואני לא מרוצה מעצמי. אני תלמידה טובה וירידה של 5 נקודות מהמבחן הקודם אכזבה אותי...

אני לא מרוצה מעצמי...גם לא בקטע חברתי...וזה לא שאני באמת צריכה להתאכזב מעצמי...הכל בסדר...שום דבר לא השתנה...אני סתם לא מרוצה מעצמי...

מצאתי את עצמי אתמול יושבת בחדר מפוחדת מתוסכלת ובוכה מסיבות שלא היו כל כך ברורות גם לי...ואז שוב הבנתי...זה בגלל שאני לא מרוצה מעצמי...אני רוצה משהו...רוצה כל כך אבל מפחדת לבקש את זה...נפחדת מהתגובה שאני אקבל...אני שמה לעצמי רגל...הרי אני יודעת שאין לי ממה לפחד...שאני אבקש ויש סיכוי גבוה מאוד שאקבל...אז ממה אני מפחדת כל כך? זה לא פתרון לשבת ולבכות...חייבים לדבר...היום זה יקרה...היום אני אדבר...

אני אמורה להיות שמחה...היום בלילה נגמר לי המלווה...עוד 11 וחצי שעות...אז למה אני כל כך מפחדת מהכל? למה אני כל כך מאוכזבת מעצמי? אין לי ממה...אין לי שום סיבה להיות מאוכזבת...זה בגלל שאני משווה את עצמי לאחרים שקיבלו מאה או 97אז די...היום הכל ישתנה...היום הכל ישתנה...

יעל.