אני מתקשה לחשוב שהחודשיים האלה עברו כל כך מהר.
זה מרגיש כאילו רק לפני שבוע נפרדתי מהחברים, מבית הספר שלי בשמונה השנים האחרונות, מהכיתה שלי בשנתיים האחרונות, מהמורים שלפעמים היו יותר מסתם מורים אלה חברים, מהשולחן ומהכיסא ונתתי לזיכרונות של שמונה שנים להתחיל לחדור אל התודעה.
אני מודה בכיתי.
ועכשיו כי אני טיפשה מטופשת שאוהבת להזכיר לעצמה דברים אני גם על סף בכי.
ולנושא: ביום ראשון חוזרים ללימודים [לפחות אני] ובואו נאמר את האמת בכולנו עוברת חלחלה.
ושוב כמו שאמרתי החופש עבר יותר מדי מהר. בקושי הספקתי לקלוט משהו.
זה כנראה מכמות הספרים שקראתי. מה שאומר יותר מדי.
קראתי לפחות שלושה ספרים באנגלית ועוד יותר מ-10 ספרים בעברית. באותו הזמן. ולא כי אמרו לי.
נפגשתי עם החברות שלי מבית הספר די הרבה פעמים וגם עם הבנות של הפורום. אלה היו מפגשים חובקי ערים בארץ. הייתי במקומות שבימים רגילים אין לי מה לעשות שם.
ואיכשהו למרות שהכל עבר נורא מהר אני יודעת שזה היה חופש מהנה. ושהלימודים במקום החדש והלא מוכר הזה שנקרא תיכון הולכים להיות הסבל של החיים שלי.
ועכשיו ברגעים אלה של עייפות כי התועררתי לפני שעה וחצי משהו כזה והקפה כבר הפסיק להשפיע אני אפרד מכם.
בברכת בוקר/צהרים טובים,
עדן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
