אז בואו נתחיל מאתמול ולא מהיום מהים.
אתמול היום השנוא עליי בכל הימים פשוט דרס אותי במנהרה הקטנה שלי.
איך יום יכול לדרוס? פשוט מאוד ואני אסביר.
יום חמישי הוא לא יום. יום חמישי הוא בעצם רכבת שנכנסת למנהרה של החיים שלי פעם בשבוע כל שבוע. יום חמישי הוא אור הרכבת שבאה ומאיימת לדרוס אותי.
תדמיינו את זה ככה.
אתה נמצאים במנהרה חשוכה. אתם מפחדים אתם לא יודעים מה נמצא בקצה שלה. אתם לא רואים את הקצה שלה. ואז זה קורה: אתם רואים אור. אתם מאושרים קופצים שמחים ורצים לכיוון האור. ומה קורה אז? במקום קרני שמש חמימות מאירות את עיינכם אורות הפנסים של הרכבת הכי גדולה ומפלצתית שקיימת שכתוב לה בגדול על המצח "חמישי".
ומה הדבר היחיד שעוצר את הרכבת מלדרוס אתכם? או יותר נכון אותי: אומנות.
ומה לא היה ביום חמישי האחרון? אומנות.
אתם יכולים להבין איך אני מרגישה בימי חמישי. אם לא לכו תידרסו על ידי רכבת.
היום יום שישי דבר שמביא איתו דברים נחמדים.
אז דבר ראשון [למרות שאני ידועת שהיא לא קוראת פה או יודעת שיש לי בלוג] מזל טוב לענת!!
דבר שני הייתי היום בים. אז מחר או מתישהו אם יהיה לי כוח אני אוסיף תמונות ואספר גם על איך היה.
דבר שלישי... טוב אין דבר שלישי.
שבת שלום לכולם.
אוהבת אתכם,
עדן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
