(זוהי תחילת ההקדמה)
טוב זה עוד מספר עגול אבל בעל חשיבות.
המדינה שלי בת שישים והיא שלי כמו שהיא של כולם ואני גאה בעובדה שאני ישראלית ויהודיה.
זה כמו הגיל המנטאלי שלי 60. חברות שלי ואני הגענו למסקנה הזאת ביחד כי הן אומרות שאני זקנה בנפשי וכך גם גילי המנטאלי. טוב אני לא צריכה להטריד אתכם בגיל המנטאלי שלי אני מתכחשת אליו מה רואים עליי שאני בת 60 מנטאלית? ואני חשבתי שאני נראת כמו בת 14.
(זוהי סופה של ההקדמה)
אז אני אתחיל מהתחלה.
אתמול, כיכר אורדע בין 7:45 ל-9 ומשהו אני ודר משתכרות מ"דיזייר" שזה השלגון (לא להאשים ככה אומרים בעברית והיום אני מאוד פטריוטית/ציונית/מדברת עברית נכונה) החדש של "מגנום" והוא היה טעים! ואנחנו חושבות שבגלל זה היינו די פסיכיות.
אה וגם בגלל שנפל לי חלק מהדיזייר אז חיכינו שמישהו ידרך על זהכדי שנצחק עליו ושניים דרכו עליו לפחות שאני ראיתי.
ואז זרקנו את העטיפות ועבר שם מישהו שהייתה לו חולצה של "איירון מיידן" (לפני הכל דר חושבת ש"איירון מיידן" רודפים אחריה כל הזמן) אז אמרתי בקול "יש לו חולצה של איירון מיידן" ואז דר התחילה לרוץ לכיוון הפח (ולא היא לא נפלה לתוכו. הפחים של רמת גן מתוחכמים מדי) ולצעוק "לא, הם רודפים אחריי ואז זה עם החולצה של "איירון מיידן" הסתכל עליי ואמר משהו כמו איזה פסיכית.
אחרי זה פגשנו שתי בנות שפנו אליי ושאלו אותי עם אני הולכת למפגשי ישרא אז אמרתי ששהלכתי לכמה מהם חוץ מהאחרון והן התחילו לדבר איתנו וגילינו שהן חברות של חברה שלנו ואז הן הזמינו אותנו למופע האורקולי בירקון ונאלצנו לוותר כי עד הירקון לא התכוונתי ללכת.
ואז עינב התקשרה אל דר והזמינה את שתינו אחרי שהצקנו לה עוד קודם לכן בטלפון אלייה. אז הלכנו. ועל דרכנו תוכלו לקרוא בספר שיצא בעוד שנתיים בספר "מלחמת רמת גן גבעתיים השנייה והפעם איך עברנו בים של קצף" בהוצאת עדן דר ובניו (ע"ר).
היה כיף אצל עינב והשתגענו למרות שבהתחלה היה קצת משעמם אבל בסוף יצא שהרבצתי לקסלר ושלמה (לשלמה בביצים ואני חוששת ליכולות שלו להביא ילדים) והפסקתי לכעוס על איתי ויונתן בכלל לא היה אבל לא נורא היה מצחיק בלעדיו ופגשנו את יעל שהיא חברה של הבנים ועינב והיה כיף.
אני חושבת שכל הרעיון של המנגלים זה כמו הסיגריה של אחרי בסקס. זה מרגיע. לא הסיגריה המנגלים!
חוץ מזה אנחנו משפחה מתורבת הרעש הכי גדול שיכול להפריע לאמנון (בדיחה פרטית משפחתית) זה הדיבורים אין לי ערסים אמיתיים במשפחה.
וגם פוגשים את המשפחה וזה כיף מאוד מאוד כמו שהזכרתי לפני כמה חודשים טובים.
והייתי עם מתן הבן של בת דודה שלי שהוא כזה קטן ומתוק שאני חולה עליו פשוט. וגם עם נועם והיה כיף פשוט כיף.
קצת חפרתי. הרבה חפרתי.
לא נורא גם ככה לא הרבה קוראים פה.
שלכם,
עדן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
