אתם יודעים לפעמים אני ממש אוהבת את התיכון.
אני שונאת שעות חופשיות.
אבל אני אוהבת את התיכון.
ואני לא פסיכית. ממש לא. אני אוהבת שעות חופשיות שיש לי מה לעשות בהן. ולא, לשבת בקפיטריה ולאכול זה לא משהו לעשות. לשבת בקפיטריה ולאכול נקרא בלשון הציבור להשמין.
אז היום היינו באחת מ-30,000 המחששות שיש בתיכון שלי.
כאילו WTF?! תעשנו שיהיה לכם בכיף אבל אל תשלטו על כל החצר!
בזה נגמר החלק האסמטי של הפוסט.
ולחלק יותר נחמד.
קיבלתי מכתב לעשות תעודת זהות.
ומה כתוב עליו? לעדן... ברכותינו בהגיעך לגיל 16.
ושוב אני חוזרת על המונח האינטרנטי החביב עליי: WTF?!
אני עוד כמה שבועות בת 15 ו-וואו אני כבר בת 16! איזה מהיר העולם.
בכל מקרה דיברתי עם הרכזת שכבה. את התעודת זהות אני יכולה לעשות כבר השנה אם בא לי וזה ממש דחוף לי או בשנה הבאה עם כל השכבה.
אני בהתלבטויות.
ולחלק ה-WTF הגדול ביותר.
אסור לנו לצאת מבית הספר בשעות חופשיות יותר.
כאילו באמת. אני נמצאת בקושי 3 חודשים בבית הספר הזה. הם מגיעים למסקנה שהייתי בבית ספר חממה (אני יכולה לומר על זה WTF אבל אז אני באמת הוריד את בית הספר לקרשים. בנוגע לזה אני יכולה רק לומר לכם בית הספר הקודם שלי היה הרבה יותר גרוע מהתיכון.. חממה זה לא תיאור ליסודי שלי. מקום מאוד דיקטטורי יעשה את העבודה. לא היה לי השנה אפילו נכשל אחד כששנתיים אחרונות נכשלתי כמעט בכל המקצועות כמה פעמים) ועוד סוגרים אותי בבית הספר?!
בכל מקרה- הייתה לנו היום הרי שעה חופשית.. אני וליאן רצינו ללכת הביתה להחליף תיק לקחת רק אנגלית וכו'..
אנחנו מגיעות לשער: "סיימתן להיום?" "לא" "אז אתן לא יכולות לצאת" "מה?!".
שיחה ארוכה מאוד אני יודעת.
אז נשארנו בבית הספר מה שמוביל לחלק האסמטי של הפוסט (למעלה למעלה)
וזהו להיום.
עד כאן משולחן החפירות,
עדנה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
