אז כרגע פשוט באלי שמישהו יבעט בי חזק לראש.אני באמת לא מבינה כבר איפה אני טועה.מה שהיה צריך לשפר, ניסיתי לשפר.איכשהו זה אף פעם לא מספיק.עדיין ימצאו לי פאק ויגידו לי אי אפשר לסמוך עלייך.ואז באים אליי באיזה משו ששנינו הסכמנו לו , והסקפתי קצת לשכוח מזה.הזיכרון שלי דפוק והוא דופק אותי גם. ואם אני אומרת מה שיש , הוא מחשיב לי את זה כתירוצים.
כאילו נמאס לי . אני עושה הכל כדי להוכיח לאדם שהוא יכול לסמוך עלי ואז הוא דופק לי ריב , שאני בעצמי לא מבינה מאיפה הוא בא.
אחרי הכל אני מסתכלת על עצמי וחושבת מה עשיתי והכל נראה בסדר.
איך אני בדיוק משקרת , כשאני מספרת לו את כל מה שקרה ?
בגלל שיחת טלפון מפגרת שאין לי מושג בכלל מה הוא שמע שם ,ואני בקושי שמעתי אותו בגלל הרעש שמסביב.
אני כבר לא יודעת מה לעשות עם זה
אין לי הרבה מה להגיד כשאני בחרא מצב רוח, אבל בכל זאת לפני היה לי ממש רצון לעדכן ועכשיו פשוט אינלי כבר מה לרשום.
אני לא חושבת שאני חברה נוראית.
אני תמיד מתאמצת שהצד השני יהיה מרוצה.כבר פחות חושבת על עצמי. בסדר באמת שיש פעמים שאני טועה
וגם הוא , לא משנה כמה פעמים הוא חוזר על הטעויות שלו ,אני סולחת. כן גם לי מפריעים דברים בו ולפעמים אני פשוט שותקת כדי לא לריב.
לפעמים אני רוצה לוותר כבר ולגמור עם זה , אבל אני לא רוצה לסיים את זה .פשוט לא רוצה
אני יודעת שיש קשיים וצריך להתגבר עליהם.
אבל לא רוצה לסיים עם זה :(
הוא חשוב לי מאוד ואני ממש ממש אוהבת אותו
אני מתגעגעת לכל תקופה טובה שהייתה , שגם בה היו ריבים אבל כל ריב נראה שטותי לעומת עכשיו.
וקצת ציורים מהתקופה האחרונה :
סקיצות מהירות שסתם עליתי עליהם עם צבעי מים
הרגל עקומה אני יודעת
וזה ציור חדש שהתחלתי ,היום אולי אמשיך אותו
זהו
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
ציירתי את הבניין הזה :)
