הלימודים התחילו כמו שנה שעברה באוגוסט , שיא החום ואסור ללבוש שורטים אח כמה מבאס אבל נשרוד.אני חושבת שאני אחת מהיחידות שלא התלהבו מזה שאני שמינסטית.חחחחח אני כבר מתה לסיים עם זה ,אני יותר חושבת על סוף שנה וההתרגשות מהמסיבות סיום.
היום הראשון של הלימודים שלי התחיל בזה שקמתי שעה מאוחר יותר ממה שצריך ואיחרתי בשעה לבצפר.כולם לבשו וורוד עם סרטים וורודים על השיער ,כל הבצפר היה בבלונים ורודים ומלא ילדים בשכבה עם צבעי גואש על הפנים כאילו אנחנו במחנה של הצופים.
אני בין היחידות שבאתי בלי ורוד בכלל לא ידעתי שהיה צריך ,לא ממש התעדכנתי בפייסבוק בזמן שהייתי בלונדון .
נכנסתי לכיתה כולם מסתכלים עליי בטוב שנזכרתי לבוא ואיך היא מעיזה לא לבוא בורוד.איזה עניין עשו מזה שאנחנו ביב'' עכשיו.
את העבודות לחופש כמובן שלא ממש עשיתי ויומיים לפני שטסתי בדקתי בכלל מה נתנו ומסתבר שהייתי צריכה גם לקרוא ספר בספרות וגם באנגלית .אז יום אחרי רצתי לחנות ספרים לקנות לי ספר באנגלית כדי שאני יוכל לעשות את הבוק רפורט. קניתי את הספר של הרלי קובן ,תנועה אחת לא נכונה.
אני לא אחת שקוראת ספרים , אבל דווקא ספר דיי נחמד ויחסית מעניין אני סתם מתעצלת לקרוא אותו.השארתי אותו למטוס וכל הזמן המשעמם שיש לחכות בנמל התעופה.מה עוד התפוצצתי בלחץ , בחיים לא היה לי כל כך הרבה לחץ של עבודות שנוספו היום עד לשבוע הבא כבר שבוע הראשון של הלימודים.
את היום האחרון של החופש ביליתי בחזרה מטיסה מלונדון.שבע בבוקר נחתתי שעות השינה היחידות שלי היו במטוס וניצלתי את כל החמש שעות של הטיסה הזו לשינה חוץ מהזמן שחילקו את האוכל של המטוס.נחתתי לסאונה הישראלית והחמה הזו כשיומיים לפני הלכתי ביום שכולו גשם בלונדון.השבוע עבר דיי מהר וכל יום ראינו משהוא אחר.נסעתי עם אמא וחברה שלה הצטרפה -_-.אשה שלא ממש אהבתי מאז שהייתי קטנה והתברר שהיא לא כזו נוראית.לקחנו טיול מאורגן .
אחד החלומות שלי היה לטוס ללונדון כי אני ממש אוהבת את אנגליה בעבר הייתה לי אובססיה לבריטים ואני מניחה שהכל התחיל עם הלהקה מקפליי.צילמתי מלא תמונות וכל חנות מזכרות שם בשבילי נראה כמו חלון כי היא פשוט מלאה בכל הדברים שאני אוהבת.הוילון שלי בחדר הוא דגל גדול של בריטניה.מצידי שכל החדר שלי יהיה בפריטים כאלו.אמא שלי רק התעצבנה עליי כל פעם שעצרתי להסתכל בחנויות האלו כי היא מיהרה לחנויות בגדים שלה שכולם שם נסגרים ב 9.בגדים ונעליים קניתי לא מעט אני מודה , אולי אפילו יותר מאמא שלי שהיא בכלל שופהוליק אחת גדולה.אוקספורד סטריט היה אחד המקומות שבילינו בהם כמעט כל ערב.
היו מספר פעמים שהיה לי דיי משעמם זה כי חלק המטיולים היו לתוך כנסיות שאותי זה פחות מעניין.אני לא מגדירה את עצמי בדת מסוימת.דת בכלל לא מעניינת אותי ואני ממש נוהגת להתרחק מהכיוון הזה בכלל.הטיולים שלי בחול ביחד עם אמא זאת הזדמנות שלי להקדיש לה את הזמן שלי אלייה בחופש.היא עובדת קשה לפחות 12 שעות ביום.לא יוצא לי לדבר איתה הרבה ,ככה שהחופשה הזו יותר מקרבת ביננו כאם ובת ומצד שני היום גם ריבים למשל ביום הראשון שגרם לי פשוט לרצות לברוח ממנה להאבד לי לבד בלונדון.ניסיתי לברוח ממנה כי ממש נעלבתי מהיחס שלה אליי אבל היא מצאה אותי אחרי כמה דק.באמת שרבנו בגלל דבר מאוד טיפשי אבל הכל הסתדר. בכל מקרה לעניין זהו היה פחות או יותר הטיול האחרון איתה . אני כבר בת 18 פעם הבאה כנראה שזה יהיה בחול זה יהיה עם חברים או עם חבר , עם כסף שאני יממן בעצמי. גם הבנתי שהטיולים שאמא שלי מובילה אותי אליהם לא הכי מתאימים לי .בערך כל טיול שהיה לי בחול היה באיזה מקומות מוכרים (שאני ממש לא נגד) כנסיות ועוד הרבה מבנים.
מה שפחות מעניין אותי אני אדם שאוהב טבע ,פארקים .מבנים אני אוהבת כשמדובר לטייל בעיר עצמה ולראות אבל לא להכנס ליותר מדי מוזיאונים וכנסיות.
בכללי לונדון מדהימה , ממש אהבתי את הפארקים כולם ממש ירוקים.זאת עיר גדולה אבל בפארקים יש הרבה שקט, הרבה אנשים שם מעדיפים לשכב על הדשא שזה ממש נחמד בעיניי.הרבה ברבורים והכל ממש יפה.האווירה ממש נחמדה והאנשים ממש אוהבים לעזור ומבקשים סליחה גם אם דחפת אותם בטעות.
הספקתי אפילו להאבד ביום השני ברכבת התחתית.בדרכ בטיולים בגלל שהמדרכים שאמא לוקחת הם ברוסית ,אני לא תמיד מקשיבה כי רוסית אצלי זה לא כמו עברית.אז אני נותנת לאמא שלי את כל האחריות על מציאת הדרכים .היינו בקבוצה והיינו אמורים לסוע איתם ברכבת התחתית ואיבדנו אותם ואז שאמא רצה לרכבת הדלת נסגרה והרכבת נסעה .נותרתי אני לבד בלי שום מושג איך להגיע לבית מלון כשאין עליי אפילו כרטיס כדי לצאת מהתחנה.מצאתי את עצמי שואלת אנשים וקוראת מפות איך להגיע למלון , משהו שפחות אופייני לי.אני לא ממש אוהבת לדבר עם אנשים שאני לא מכירה ומעדיפה שאנשים ישאלו בשבילי שאלות.קטע ממש דפוק כזה שיש אצלי , מה לעשות שנולדתי ביישנית כזו.לבסוף הגעתי לתחנה שהייתי צריכה לרדת בה אבל לא היה לי כרטיס לצאת אז נאלצתי לספר לאחד השומרים שם את הסיפור שלי כמו ילדה קטנה שאיבדה את אמא שלה חחחח.
הגעתי למלון ואמא שלי הגיעה אחרי.
אחרי הקטע הזה למדתי ממש להכיר את הדרכים של הנסיעה ברכבת התחתית שממש לא מוסבך לסוע שם.היא מגיעה כל דקה וזה ממש נוח.מה שכן ממש צפוף אבל בדרך כלל לא נאלצתי לסוע יותר מדי תחנות.
מכאן אני חושבת שאני ישאיר לפוסט הבא ויפרט פה בקצת תמונות.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
