אז ככה לפני שבע חודשים וקצת ,אני וחבר שלי נהיינו ביחד.
מה שהיה לי אליו בהתחלה היה רק חיבוב קטן , איך שאני לא יקרא לזה .
הרגשות שלו אליי היו הרבה יותר חזקים ממה שלי היו אליו.
בגלל שהרגשות שלי כלפיו לא היו מספיק ,לפי דעתי בשביל להמשיך במערכת יחסים ,הייתי לא בטוחה לגבי הקשר הזה וחשבתי שזה לא יתקדם לשום מקום.אבל מצד שני מאוד נהנתי איתו והרגשתי שאנחנו מאוד מתאימים ,וזה שאני אוותר אליו כי כבר על מספר חודשים אני לא מאוהבת בו מעל הראש זה יהיה פיספוס.הרגשתי שהוא הבנאדם המתאים לי ,ושלא כל אחד אחר שאני ימצא יתיחס אליי יפה כמו שהוא מתיחס ושפשוט זכיתי ברגע זה ואני חייבת לתת לזה הזדמנות.עבר זמן ועדיין חשבתי על זה ובשלב מסוים אמרתי לעצמי ,דינה למה את מודאגת מזה כל הזמן וחושבת על זה.
טוב לך איתו ? יופי אז תמשיכי את המערכת יחסים הזו והרגשות כבר יבואו בהמשך .כל עוד לא תחשבי על זה זה פחות יטריד אותך.
באותה תקופה הייתי מתעצבנת עליו בגלל שטויות וכשהוא היה מגיב לא כמו שהייתי רוצה או מצפה ,פשוט הייתי זורקת אותו.
וזה קרה מספר פעמים ואני כל כך מצטערת על זה ומבינה כמה שזה לא היה בסדר .
למרות הכל הוא היה האדם הכי סבלני אליי ,ובחיים לא כעס עליי.אני חשבתי שאני נוראית .
אבל לאחר כמה זמן הרגשות שלי כלפיו התחילו לבוא ולהתחזק .
והדאגה לגבי ''האם אני מספיק מרגישה אליו משו כדי שיהיה מוצדק שנהיה ביחד'' פשוט עברה ונעלמה מהראש.נהנתי מכל רגע.
(רק רציתי להבהיר שכל הזמן הזה שדאגתי לגבי זה , הציפיה שלי לא הייתה להיות מאוהבת בו כבר על תחילת הקשר שלנו ,כי אני יודעת שבדר''כ זה לא עובד ככה ורגשות מתחזקים עם הזמן וקורה שגם להפך.העניין הוא שעירערתי אם בכלל יש לי רגשות אליו או שזו סתם אשליה ).
בכל מקרה נחזור לנושא,ואדגיש שאני מאוהבת נהנות איתו, מרגישה מאוד מתאימה לו מכל כך הרבה בחינות.
כל הקטעים והעצבים שהיו לי התחילו לפחות ,וניסיתי להמנע מזה כי ידעתי שזה רק פוגע בו .
וזה לא קרה כבר הרבה זמן.
לפני כמה ימים היה לנו ריב שגרם לפרידה .הפרידה לא הייתה דווקא מהכיוון שלי אלא משלו.
הוא רב איתי כי הוא היה עצבני על חבר, וביקש ממני לא לדבר איתי באותו רגע כי צריך להרגע.
למרות שביקש ממני , ניסיתי לדבר איתו על זה והוא גם הדאיג אותי כי אמר שלא רוצה ליצור קשר יותר עם אף אחד.
הרגשתי שאני צריכה לדבר איתו על זה .ולפי טענתו בגלל שלא כיבדתי את הבקשה שלו (שלא נדבר) הוא אמר שאני והוא גמרנו.
ידעתי שהכל קרה מעצבים, ובהתחלה לא ייחסתי לזה יותר מדי חשיבות ואפילו אמרתי לו ,שאני יודעת שהכל מעצבים ועדיף שנדבר מחר או כשירגע.
אבל הוא כל כך שיכנע אותי שאנחנו לא צריכים להיות ביחד כי אנחנו רבים הרבה,אז הסכמתי לזה שלא נהיה ביחד.
למרות שממש לא רציתי את זה וידעתי שלא הייתי צריכה לקבוע את זה כי זה רק עניין של עצבים. אבל הוא אמר לי דברים ,שהוא בחיים לא אמר לי , ''אני מתחרט על הרגע שהכרתי אותך''.באותו רגע הרגשתי כל כך רע אבל בכל זאת לא ויתרתי ,הוא אמר שאני צריכה למחוק אותו מכל מקום אפשרי ושננתק את הקשר.לא הסכמתי וביקשתי שנהיה לפחות ידידים ושזה ריב ממש מטומטם.
אני חוזרת שזו הפעם הראשונה שהוא הגיב אליי ככה.
יום למחרת יצא לנו לדבר על זה והיה בי שני צדדים :
הראשון שמאוד רוצה לחזור אליו ,כי מריב כזה מטומטמם למה לוותר על מערכת יחסים שגורמת לי להרגיש כל כך טוב.
ומצד שני צד אחד שהתחיל להתיאש ולהגיד .דינה למה את צריכה את כל זה .
בהתחלה אמרתי לו שאני חושבת על הפסקה ,הוא אמר לי בסדר .
בסופו של דבר קרה שהסכמנו לחזור .הוא הודע שהוא יצא מאוד לא בסדר בכל הריב הזה והכל באשמתו.
חזרנו וסיכמנו שננסה למנוע ריבים כאלה , ואפילו סיכמנו מה נעשה ומה להגיד במקרה שיקרה דבר דומה בעתיד .
הבעיה היא שיש בי צד מעורער לגבי המערכת יחסים ,הריב המאוד טיפשי הזה השפיע עליי .
ואני לא רואה אותנו להרבה זמן .
פשוט יש לי הרגשה מאוד מוזרה עכשיו שמופיע לי בראש מדי פעם ואני לא יודעת להסביר אותה .
אשמח לשמוע את דעתם ואפילו לקבל עצות .
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
