חברים וחברות יקרים, החופש הגדול נגמר ואין מאושרת ממני בכל העולם (נו טוב, לפחות בארץ)!!!
שלא תטעו, אני אוהבת את הבן שלי עד מוות, הוא ואחותו התינוקת הם האוצרות הכי מקסימים שלי, אבל ... בשבוע וחצי שהוא היה בחופש (מזל שרק שבוע וחצי), הוא הצליח להטריף אותי באופן כזה שכמעט והכנסתי לו פליק בטוסיק (ואני לא דוגלת בחינוך ע"י הכאה, אפילו לא פאץ' אחד).
הוא פיתח יכולות וכחנות מדהימות, לכל דבר או בקשה מצידי היתה לו קונטרה או שפשוט היה מתעלם (או עושה עצמו לא שומע).
ומנוחת צהריים - חס וחלילה - "אמא, היום אני לא חייב לישון" או "אבל אמא, אמרתי לך שאני לא רוצה לישון", ולא יעזור בית דין.
לא משנה כמה הוא שיחק כל הבוקר, או לא משנה לאן הלכנו, הבטרייה לא נשחקה.
אולי זה בגלל שהוא כבר בן ארבע וחצי ומפתח את אישיותו ועצמאותו, אבל גם אני בן אדם goddamnit (אופס...)
אבל, עכשיו הכל נרגע וחזר לקדמותו, הילד חזר לגן וכמו במטה קסם, גם חזר לאופיו הבסיסי המקסים, כאילו ידע שיש גבול לכל תעלול.
ושוב חזר השקט המבורך בבקרים, ושוב אפשר לשבת במרפסת בבוקר עם כוס הקפה הראשונה של היום ולחכות שהקטנטונת תתעורר.
מוזר, אתם יודעים מה?! - למרות הכל, בערך כשעתיים לאחר שבני יצא לגן, אני מתה מגעגועים אליו, וכבר משתוקקת שתגיע השעה ארבע כדי שאלך לקחת אותו מהגן ולשמוע את כל חוויות היום.
אמא משוגעת... (סתם בצחוק)
נו, ואיך עבר עליכם החופש?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
