הכי טוב שיש...

  אז זהו, עבר כמעט חודש מאז שביתינו נולדה ואני מצהירה שכייף לי להיות אמא שוב.

אמנם חזרתי לשגרת החיתולים וההנקות והפיפי/קקי, אבל פשוט כייף.

והחשוב מכל הוא האופן שבנינו הגדול (בן 4 וחצי) מקבל אותה, הילדון פשוט מאוהב בקטנטונת. הוא מלטף אותה ומנשק אותה ובודק אם היא ישנה, אם נפל לה המוצץ, הוא קורא לה חמודה ומצהיר בכל הזדמנות ש "אני אוהב את אחותי".

בכל בוקר לפני שהוא יוצא לגן הוא נותן לה נשיקה במצח ואומר לה שהוא אוהב אותה, והיא מסתכלת עליו בעיניים גדולות (במקרה והיא לא ישנה) ועושה לו פרצופים.

מה אני אגיד, פשוט אידיליה...

למעשה אנחנו עשינו לו "הכנה" די ארוכה לקראת בואה של הקטנטונת, בערך כחודש לאחר שגילינו שאני בהריון. לכאורה המון זמן מראש, אבל קראנו לו סיפורים וסיפרנו לו על תינוקות ואפילו במהלך ההריון הוא הלך איתי לבדיקות אולטראסאונד, כך שבואה של אחותו הקטנה לא הגיע לו בהפתעה, היה לו זמן "להתבשל" ולקבל שהוא לא יהיה לבד. היום אנחנו רואים שבדיעבד צדקנו כשהחלטנו להכין אותו כל כך הרבה זמן מראש.

אז לכל אלה המתלבטים אם לספר או לא לספר לילד, אנחנו ממליצים בחום.

 עבר כמעט חודש מחופשת הלידה שלי, אני מקווה ששאר התקופה תעבור לאט, כי...פשוט כייף לי.