סתם יום של חול.

יומולדת!

להת'.

אחרי שבועיים רצופים מחוץ לבית חזרתי הביתה ישר לתוך אווירת הכיפורים, בחמישי אחה"צ.

אפשר לומר שמלבד פתיחת התחת בשמירות, השנה החדשה התחילה דווקא ברגל ימין, שנה של אולי הכי הרבה שינויים שהיו לי בחיים, שינויים בקצב מסחרר, הרבה סוף והמון התחלות.

בפרטים בצד עדיין כתוב "אחרי תיכון- לפני צבא", ולי מוזר לחשוב שזה כבר לא ממש אקטואלי, וללכת לעדכן כשאסיים לכתוב כאן, אחרי הרבה זמן שלא בדיוק יצא.

הצבא הזה עושה לי טוב, עם כמה שפחדתי להתגייס חודשיים אחרי טקס סיום, ועם כמה שמוזר להיות בת 18 רק שבוע הבא.

היו לי המון סיבות לחשבון נפש על השנה שחלפה, שלא הייתה רעה, אבל בהחלט ביגרה אותי אולי קצת יותר ממה שרציתי אני להתבגר. אולי חבל.

את הסליחות שלי לא יצא לי לבקש מפאת הזמן ששהיתי בבסיס, אבל אני כבר יודעת על מה אני מצטערת, והם יודעים גם. אולי הייתי צריכה באמת להרים טלפון קטן אליו, לבקש סליחה, לשנינו יש יותר מדי סליחות לבקש אחד מהשני אני חושבת. ואולי גם לדבר קצת עם רועי לא היה מזיק, או עם ההורים שלי, כי אני לא תמיד לתפארת מדינת ישראל.

ואולי על עוד כמה דברים שאני לא כל כך זוכרת.

בקורס כיף חיים רוב הזמן, תודה ששאלתם, נשארו ברוטו שבועיים להגיעי ללשכה, להליכה יומיומית מפרכת של כ-7 דקות מהבית ל"בסיס".

רוב הזמן יש בידור, אוכל משהו בסט, ומפקדים שנראים לא רע בכלל. (בלשון המעטה)

הכרתי אנשים טובים ויצאתי קצת מהמסגרת, כנראה שהיה כדאי כל העסק, הייתי צריכה הזדמנויות חדשות אחרי דברים לא קלים, ולהתגייס זו חתיכת הסחת דעת מוצלחת, אם יורשה לי בעצמי לומר.

אחרי כמה שבועות בלי הבית הקטן שלי בישרא נראה לי שכושר הביטוי שלי מעט נפגם, אני כבר לא זוכרת איך להישמע חכמה יותר ממה שאני באמת כמו שעד לא מזמן ידעתי.

נראה מה יהיה המצב כשאתחיל לחזור יומיות הביתה.

סליחה גם מכם, חתימה טובה,

ושתהיה שנה מופלאה לכולנו.

שלכם, דליילה, +2 ק"ג נוספים באדיבות צה"ל.

התגעגעתי לחלקת אלוהים הקטנה שלי כאן, של הרבה מילים ואמירות דרמטיות, וגם לא מעט חיוכים.

אומרים שעדיין יש לי 'ריח של בקו"ם', אבל לי לא ממש איכפת, כי פשוט טוב לי.

דליילה, עם פז"מ של סוף טירונות ובלי הרבה השראה.