יממה וחצי בלי שינה, האנגאובר מטורף, קילו פחות וכדור הרגעה אחד, נראה לי שאולי יהיה טוב.

המופע כבר מאחורי, האפטר פארטי גם נגמרה, תודה לאל. המופע היה מאולתר בלשון המעטה, והסוף הזה קצת צובט את הלב, כי בכל זאת נגמר, כבר לא שמיניסטית, כבר לא מחזור ס"ה. בקרוב חיילת.

הראש שלי קצת כואב מהתחלות חדשות, אבל הבנתי שאני סוף סוף מוכנה להן, ההוא ואני החלטנו שיוצאים לדרך חדשה, בנפרד אחד מהשנייה, כי הגיע הזמן.

הוא זרק עליי משפטים בנאליים, וגם כאלה שלא, ואני התעצבנתי מהפרידה הזאת שנשמעת כמו אוסף מילים שהוא ראה בסרט אמריקאי זול.

לא חלמתי על זה ככה, אבל כנראה משהו טוב מחכה לי, סטטיסטית.

קשה לי לחיות את החיים בגדול, אבל אני יודעת שאני יכולה. שמש בחוץ והעיר מחייכת, ופתאום אני מבינה שכלום לא שווה עיניים נפוחות ושיער פרוע, ושכמה שאני אוהבת אותו, את עצמי אני אוהבת טיפה יותר.

אז אני נכנסת למקלחת טובה, האלכוהול והזיעה נשטפים מעליי, השמפו בעיניים, והאדים מוחקים את כל מה שהיה ברור.

אני יוצאת ושוב מתחילה מאפס, נראה לי שאם אשמע עכשיו שיר אהבה התחלות חדשות יהיו רק בגדר חלום, אז הפלייליסט שלי מנגן "יש לי סיכוי", ומיד אח"כ פורץ בבאסים של מוזיקה שחורה.

אני מורחת קרם לחות מול המראה, ריח טוב, והשיער שלי רטוב, אני נראית לעצמי דווקא די יפה ככה פתאום.

והחופש באמת קורא לי לצאת לחיים חדשים, הקיץ הזה אלבש לבן, אטייל בגדול, יום אחד כל זה יהיה זיכרון נעורים.

לבד לבד, לאט לאט, צעד צעד, נעבור גם את זה.

דליילה, שמתחילה מחדש.

וגם מחייכת, בשמן של כל ההתחלות חדשות.

כרגע סיימתי לכתוב. כ"כ קשה לכתוב לו ולדעת שזה המכתב האחרון, לדעת שבכלל אנחנו עומדים לפני המון פעמים אחרונות, ולנסות לומר לו כל מה שרציתי לומר, בלי להישמע מתחננת, או מאוהבת קצת יותר מדי,

לזרוק בפנים קסם אישי בלי לאבד את הטעם הטוב שיש בלכתוב רגשות בפשטות.

המכתב שלי יוצא בדיוק כמו מצבי הנפשי: לא מחובר, לא סגור, מתבלבל בין בנאליות ומתאמץ מעבר לרצוי.

בא לי לעמוד על גג העולם ולצרוח לו שאני אוהבת אותו כמו שבאמת רק ילדים יודעים, אבל אני במצבי בקושי מסוגלת לומר את המילים שהוא כבר יודע גם בלי ההתגנדרות שמסביב, וחוץ מזה, אין לי מושג איפה גג העולם.

בינתיים רק כתבתי ביתר עוקצנות מילים שהוא כבר מכיר, וסיפורים שהוא כבר שמע,

ובסוף המכתב "אני אוהבת אותך", ממש באותיות הקטנות של החוזה.

צמד המילים הקדושות.

הו אהובי, אתה כה אווילי אך נפלא!

אז הנה אנחנו, הקיפודים השמנים לשעבר ואני, בדרך חדשה. הזיכרונות פה, חלקם לפחות, אבל הכתובת חדשה, הכותרת שונה, אני מהוססת, והתכנים שלי לגמרי מצומצמים מרגע שאבדה לי הפרטיות.

כל כך מוזר אחרי שנתיים, להיות פה עם מספר חדש, מילים אחרות, ואני אחרת, התחלה של מר מתוק.

בתקווה שהדרך החדשה לא תאכזב אותי, כי העולם שלי פשוט יפה מדי.

אז כן, זו שוב אני, דליילה, מהבית החדש שלנו.

הבגרות באזרחות הייתה זוועה, אבל אני לעומת זאת, די מחוייכת.

טפיחה קלה על הכתף שלי ואני מסתובבת.

"היי!"

"היי!" אני נותנת לו נשיקה קטנה.

הוא מחבק אותי ומחייך, והאהבה עולה על גדותיה.

"טוב, אממ, אז בהצלחה! זזתי.."

"תודה!" הוא עונה.

"אה רגע..." הוא קורא.

"מה?" הסתובבתי, בתקווה לשחזר את סצנת המרפסת של רומיאו ויוליה.

"תגידי.. יש לי שוקו על הגב?"

הו, הרומנטיקה!

אתה מצטער.

כן, אתה שוב מצטער, אתה תמיד מצטער.

כל פעם מחדש אתה מצטער, אתה די טוב בלהצטער.

תעשה מזה קריירה, תצטער.

וכשישאלו אותך מה אתה עושה למחייתך תאמר שאתה מצטער מקצועי.

"עזוב."

קשה לאהוב אותך.

אני עייפה.

פיצ הקטן ואני ידידים,

הכרנו לפני כבר ארבע שנים.

יש לנו קשר מוזר ומקסים!

פיצ תמים...

פיצ הקטן מניח תפילין ומכין שיעורים.

פיצ הקטן אוכל כמו פיצ גדול,

וזה כבר אומר את הכול.

פיצ הקטן מדבר על עצמו, המון.

פיצ הקטן נותן לי לחפור, כשבא.

פיצ הקטן מיוחד ומדהים,

ומעורר בי יצרים.

היצרים לא ממומשים,

הרי פיצ ואני רק ידידים.

פיצ ואני כבר לא נפגשים,

פיצ הקטן ואני רבים.

פיצ תמיד מבקש סליחה,

ואני נמסה.

פיצ הקטן מבלבל לי את המוח,

גם כשאין לי כבר כוח.

אבל את פיצ אני אוהבת,

אז האופטלגין ואני נסבול בשקט.

גם לי לא חסר, ופיצ כבר עייף,

אעשה לו נעים, שיהיה לו בכיף.

אבל פיצ אותי בוחר לא לנצל,

כנראה שאלך לבכות לי בצל.

פיצ הקטן טוען שהוא לא רגיש,

פיצ הקטן קצת מעצבן ואדיש.

פיצ הקטן מחייך אליי,

פיצ הקטן אותי מחבק,

ולחיי הופכות אדום אפרסק.

אולי אותי זה מעט מביך,

אבל פיצ הקטן כזה חתיך.

פיצ הקטן הוא משהו לא נורמלי,

לדעת אותו בא לי.

פיצ הקטן מעט מסובך,

ואני כמעט נופלת בפח.

אך את פיצ עוד אכבוש במיני קצרצר,

הוא בכל זאת גבר, זה לא מוזר.

אז נחיה יחד באושר ועושר,

ילדים נעשה עד אור הבוקר.

וכולם מסביבנו יריירו בקנאה,

כי פיצ ואני ממש מציאה.

פיצ הקטן ימלא איזה טוטו,

יביא לנו אושר, יקנה לנו אוטו,

כדורגל זהוב יהיה בסלון,

והרבה הלבשה תחתונה בארון.

וכשאת פיצ ישאלו איך הוא כזה מחונן,

יענה: "ככה זה כשאתה פיצ הקטן!"

הו, פיצ! :)

אני אוהבת אותך.