לא מתחשק לי כבר להשתמש במילים יפות ושנינות מאולצת כדי להביע מה שיש לי לומר, ואני הופכת מתוסכלת מאי היכולת שלי לשחרר את הטינופת לחופשי.

לענות שהכול בסדר, שאתה יכול לישון בשקט בעודי מפנה לך את התחת, זה הפיתרון הקל מצידי, וכרגע פיתרון קל די עובד בשבילי.

אל תשאל, כי אני לא מסוגלת לפגוע בך.

לפני אולי מאה ימים, היה יום ההולדת של שטרן.

התרמתי אותו יום, לאקי"ם אני חושבת, וירד גשם עצבני שלא הראה סימנים של סוף מתקרב. ירדתי מהאוטובוס בתוך הגשם הזה, קניתי לשטרן בלון, הליום אחד. צירפתי ברכה, ואמרתי לו שעם הבלון הזה יבקש משאלה לכבוד היום שלו.

הבלון הזה נגרר איתי, עד שהגעתי לשטרן אותו יום כבר עברו כמה שעות, והרבה טיפות של גשם,

אבל היה ערב דווקא נחמד.

שטרן בחר שלא להעיף את הבלון, מה שמצד אחד ביאס את כל המקוריות שלי, ומצד שני שימח אותי שה-15 שקל שהלכו על הבלון במקום מנת פלאפל עסיסית, לא יתעופפו באוויר וייעלמו אל החושך.

בסופ"ש שאח"כ שטרן חגג, באנו כולנו, וקצת לפני שהתחלתי להשקות עצמי בוודקה זולה, שטרן אמר שהוא רוצה שנרד רגע למטה, להעיף את הבלון אל השמיים.

ירדנו למטה. שטרן חשב לרגע ואמר: "יש לי כבר את כל מה שאני צריך."

ביקש איזה משהו, חייך אליי והעיף את הבלון.

החיוך שלו אמר לי שהוא ביקש את המשאלה שלי, הוא ביקש קצת אושר לאחות הקטנה שלו.

והמשאלה של שטרן התגשמה, כי כשהדאגה הכי גדולה שלך כרגע היא שלהרוג את סיגי זו פאשלה תסריטאית איומה, אז את באמת יודעת שטוב לך בחיים.

Yeah baby! YEAH

נ"ב:

תסגדו לגרנט שואו בשם ימים עברו, כי הוא כוסי לגמרי.

אני חייבת להפסיק להיות כ"כ קשה עם עצמי, להפסיק לדרוש מעצמי יותר מדי, להפסיק לצפות מעצמי להיות לא אנושית, לא טועה, לא נכשלת. הפרפקציוניזם הזה והצורך החולני שלי להיות הכול בשביל כולם מעביר אותי על דעתי.

מי שלא מסכן לא מרוויח, האכלתי את עצמי בקלישאות עתיקות, הדחקתי את הספקות שלי בעצמי, והלכתי על זה.

צדק מי שאמר שכדי לבטל פעם אחת "את נוראית" צריך לומר לך מאות פעמים "את נהדרת", ועכשיו אני ממש צריכה לשמוע שאני נהדרת.

וברור לי שעוד אדפוק את הראש בהמון דלתות סגורות עד הזו שבאמת תיפתח, ובכל זאת מצחיק איך דברים שדורשים שנים כדי להיבנות יכולים להיהרס ברגע אחד, בלי יותר מדי מאמץ, או אולי לא הייתי בטוחה כמו שרציתי להניח.

ובכלל, מפתיע עד כמה אני מתערערת בקלות. וזה כל כך חסר הגיון, כשאני יודעת שאני די טובה במה שאני עושה, למה לי לקחת ללב.

ולו רק כל המילים שאמרתי לכל מי שסביבי היו תופסות משמעות גם לגבי, הייתי חיה את חיי במלואם ולא מפילה את עצמי במלכודות זולות.

פעם אמרת לי שאני מושלמת, צחקתי ואמרתי לך שאין אנשים מושלמים, אולי אתה, ואתה פשוט אמרת לי לחשוב על זה.

אני עדיין חושבת.

אתה חושב?

עד היום זה גורם לי לחייך,

ומחר יהיה יום חדש.

טוב לי, כי ההורים שלי מפגינים אהבה שאין כמוה, אחרי כמעט 30 שנה הם מאוהבים כמו ביום הראשון, או אפילו יותר.

טוב לי כי אני הילדה של אבא, אימא, ושל האח הגדול שלי, ואצלנו כל יום פורים ואף פעם לא לבד.

טוב לי כי יש לי חברים טובים, כדי להצחיק, להציק ולבכות.

טוב לי כי נעים בחוץ, וטוב לי כי זה נחמד שיש פרפרים בבטן.

טוב לי כי אני יודעת איך זה כשרע.

נחמד לי כי אימא הפתיעה אותי היום במתנות נפלאות לחג, מקסימה שכמותה!

פגשתי סופסוף את אלון, וזה עשה לי טוב גם, כי אנחנו מדברים כבר שנתיים, וזה היה החיבוק הכי נחמד שקיבלתי כבר הרבה זמן.

טוב לי כי הבטן מלאה מארוחת צהריים כמו שרק אימא שלי יודעת להכין.

שמח לי כי לאחרונה אומרים לי הרבה שאני יפה, וזה נחמד להיות יפה.

אני מחייכת כי התחילו איתי היום, אפילו שלבשתי טרנינג.

טוב לי כי אני בריאה בד"כ, וכל היקרים לי מאושרים רוב הזמן.

טוב לי כי אני מלאת ביטחון ממש כמו פעם.

טוב לי כי... תמיד נחמד לשמוע שמישהו אוהב אותך.

נפלא לי, כי המסיבה של אתמול שיחררה הרבה דברים, וזה מרגיש לי חופשי.

טוב לי כי החתונה הייתה מקסימה, ורד הייתה יפיפייה, וכיף לראות אנשים מאושרים סביבי.

טוב לי כי היה נחמד להרגיש משהו אחר באוויר, אפילו אם לרגע, ולמרות שאין בזה הגיון, ולו מעט.

טוב לי כי החברות שלי מחבקות אותי מתוך הלב, אז אני יודעת שכנראה עשיתי משהו כמו שצריך, ומחייכת לעצמי.

טוב לי כי נזכרתי איך להתרגש מהדברים הקטנים, כמו מוזיקה טובה, כמו ים וקצת שמש.

טוב לי כי אני צוחקת שוב.

את הפרויקט הזה אני מעבירה לכל המעוניין, פשוט כי נחמד להתרכז קצת במה שעושה נעים על הלב.

ולמה לא בעצם?

בלי פה לשטן, אני מאושרת, החיים האלה מצחיקים לפעמים

חג שבועות שמח! תאכלו המון כמו יהודונים טובים!

דרדסית יקירה, תחזיקי מעמד, אני פה בשבילך.

הנפש כבר הפליגה הלאה, אבל הגוף עדיין באותה פאזה של פעם, רוצה אותו קצת כמו פעם, בלי שום הגיון, בלי שום סיבה, בלי חוקים.

לראות אותו החזיר אותי קצת אחורה, אל מישהי שקצת פחות אהבתי.

אפילו שנכון לאז, היה לנו לא רע, היה לנו מתאים למה שחיפשנו, למה שרציתי, או למה שחשבתי שימלא לי מה שחסר.

הגוף שלי כנראה עדיין קצת מתגעגע, לא אליו, אל התחושה.

נותרו בי שאריות חיות ממה שהיה בנוי בעיקר, או רק על תאוות בשרים בעצם, אני חושבת.

לחיי הלילות ההם.

אופציות חדשות נגלות בפני, ואני תוהה אם מתאים, כדאי ואפקטיבי ללכת בעקבותיהן.

כי הרי הבטחתי לא לבלום, לא להיתקע במקום שבו גם ככה אני יושבת כבר הרבה יותר מדי זמן,

לא לוותר לכוח ההרגל שלי, מגונה או לא ככל שיהיה.

אני מהרהרת בכל המקרים האפשריים שיתכנו מהבחירה שאעשה, על מה אני מוותרת, ומה בא למלא את המקום הזה, מי שישמע.

מוכרת את עצמי בקלות לידו של ההרגל כשאני אומרת שגם ככה האופציה החדשה לא באמת בטוחה, ואולי תהיה מסובכת לא פחות מהקודמת.

אני חושבת לעצמי שכבר שכחתי איך לחיות חופשי כמו שידעתי, אבל זה לא באמת מה שמונע ממני מלהמשיך, 

כמה שיגידו שלא מתאים לי לחשוב, כי אני קלילה, וזה מה שטוב איתי, וכמה שאני אגיד לעצמי ולכל שאר העולם "חכו תראו לאן נושבות הרוחות", כנראה שלאחרונה אני מתקשה לי לתת לרוחות שלי לנשוב מעצמן.

האפשרות החדשה נראית נוצצת הרבה יותר, כמו שתמיד נראות אפשרויות חדשות מתוקף היותן כאלה, והדרך הישנה שלי לרגע מחווירה לידה, ונראה לי שאני כמעט מתמסרת לאופציה המלהיבה שנפלה בדרכי.

אז אמרתי שאשן על זה. חלמתי. וזה נעלם.

אני נשארת כאן איתך, הישן והמוכר, כי אין לי לאן.

וגם בך יש קסם משלך. וטוב לנו.

נ"ב:

שירן טסה היום לספרד, אני מקנאה ומתגעגעת.

להגיד שאני מקנאה לו זה ללכת כנגד כל מה שאני מאמינה שנכון וצודק, במיוחד כשאין לי סיבה לגיטימית ולו הקטנה ביותר לקנא. אחרי הכול, אין במה, אין על מה ואין הצדקה מתוקף רכוש. הוא לא איתי ולא שלי.

זה להיות כמו כל בחורה שאי פעם צחקתי עליה, זה ללכת נגד העצות שנתתי לחברות הכי טובות שלי,

זה להיאלץ להבין שאני לא באמת טובה יותר, חכמה יותר, או בעלת תובנות,

ושגם אני (סוג של) מפלצת שטנית כמו כל בנות מיני.

לא ברור לי למה אני מקנאה, רק ברור לי שזה ככה, שאני שונאת את זה, ושזה מוציא יצר אנושי רקוב שעד עכשיו הכחשתי שיש בתוכי.

ובעודי כותבת שורות אלה ממש, מנסה להשתיק בכוח את הקנאה הירוקה שלי, ומקווה שהיא תתפוגג מעצמה..

הוא שולח הודעה,

ואני מחייכת

ומרגישה המטופשת באדם.

פראנויה או אינטואיציה?

דרוש איש. נאה במידה, שיעשה לי נעים בגב, יקשיב להתמרמרויות שלי, יטפל בי כאילו שזה משתלם,

יגרה את האינטלקט שלי, ישחק לי בשיער, יצחק עליי כשאני חולה ויגיד שזה לא נורא כי קול של מכסחת דשא זה דווקא סקסי, יספק את צרכיי המיניים והנפשיים הרבים מדי, יריב איתי בחינניות, ייקח אותי למשחקי כדורגל,

יפנק אותי בשנינותו וקסמו האישי, יאמר לי שהשמנתי כל פעם שתחפוץ נפשי לשמוע זאת,

לא יבריז, לא יעשן, לא יהיה מחובר לצד הנשי שלו, לא ינהג בשכרות,

ירגיש חופשי לגרעפץ ולהפליץ, ויבקש סליחה, כי האצילות מחייבת.

בעל מלתחת בגדים דלה אך חביבה, ריח של בדין ורושאס, וגם זיעה, כשהנסיבות מצדיקות.

שידגדג אותי, יעשה לי שמח כשעצוב, שיגיד משהו מטופש. שיהיה קליל וספונטאני, אבל לא יותר מדי רגיש.

עם ערכים, לב ענק וגוף פחות. שיספר לי את אותו סיפור משעמם עשרות פעמים כשהעיניים שלו נוצצות מהתרגשות.

בן טוב להוריו, חבר טוב לחבר'ה והבחור הטוב שלי. שיהיה המאושר באדם.

שיקטע לי את המחשבות, ייתן לי נשיקה על המצח, ילך איתי לישון. אתה חלום יקירי, אתה חלום.