אופציות חדשות נגלות בפני, ואני תוהה אם מתאים, כדאי ואפקטיבי ללכת בעקבותיהן.

כי הרי הבטחתי לא לבלום, לא להיתקע במקום שבו גם ככה אני יושבת כבר הרבה יותר מדי זמן,

לא לוותר לכוח ההרגל שלי, מגונה או לא ככל שיהיה.

אני מהרהרת בכל המקרים האפשריים שיתכנו מהבחירה שאעשה, על מה אני מוותרת, ומה בא למלא את המקום הזה, מי שישמע.

מוכרת את עצמי בקלות לידו של ההרגל כשאני אומרת שגם ככה האופציה החדשה לא באמת בטוחה, ואולי תהיה מסובכת לא פחות מהקודמת.

אני חושבת לעצמי שכבר שכחתי איך לחיות חופשי כמו שידעתי, אבל זה לא באמת מה שמונע ממני מלהמשיך, 

כמה שיגידו שלא מתאים לי לחשוב, כי אני קלילה, וזה מה שטוב איתי, וכמה שאני אגיד לעצמי ולכל שאר העולם "חכו תראו לאן נושבות הרוחות", כנראה שלאחרונה אני מתקשה לי לתת לרוחות שלי לנשוב מעצמן.

האפשרות החדשה נראית נוצצת הרבה יותר, כמו שתמיד נראות אפשרויות חדשות מתוקף היותן כאלה, והדרך הישנה שלי לרגע מחווירה לידה, ונראה לי שאני כמעט מתמסרת לאופציה המלהיבה שנפלה בדרכי.

אז אמרתי שאשן על זה. חלמתי. וזה נעלם.

אני נשארת כאן איתך, הישן והמוכר, כי אין לי לאן.

וגם בך יש קסם משלך. וטוב לנו.

נ"ב:

שירן טסה היום לספרד, אני מקנאה ומתגעגעת.