אז אם נאמר את האמת, אהבה היתה לי רק אחת...
ועכשיו כשאתה פה, אם נעשה השוואות בין כל השאר, אתה השני שלי.
כבר הרבה זמן שלא הרגשתי מה שאני מרגישה איתך,
ומניסיון בעבר, אני יכולה להגיד בבטחה שאני רק שלך.
אבל זה מלחיץ אותי, לוותר על עצמי, להעניק את עצמי כמתנה למישהו אחר...
יש בך צד שמרתיע אותי, שגורם לי לחשוש, ואני עדיין לא בטוחה בו,
אבל אני כל- כך נינוחה איתך, הכל אמיתי, ומצד שני אתה שובר אותי.
אתה קיצוני מדי- ואני אוהבת את זה..
אתה כל כך מגונן עליי, ואולי אתה מתנהג בהתגוננות כזו כי אתה פשוט מפחד
בדיוק כמוני [?]
כל העובדות בשטח, אבל עדיין יש ספק קטן...
אולי שנינו חוששים לעצמנו בדיוק מאותן הסיבות,
אולי בגלל זה אנחנו כל- כך מסתבכים?
אני מתגעגעת לשבת איתך ולדבר עלינו,
אנחנו חסרים לי.
אנחנו תמיד מדברים על הסביבה שעוטפת אותנו,
ואני לא רוצה את זה, אני רוצה אותך ואותי, נטו.
אתה חסר לי.
התגעגעתי אלייך יותר מדי, אהוב שלי....